|
"טיפה בנאלי מה שאתה עושה עכשיו"
"כן, אני יודע."
|
האווירה הייתה סתמית ועשן הסיגרים ניכר שהלך ונהיה סמיך מדקה
לדקה. חמש דקות חיכיתי על כורסת הפאב מול במת הרקדניות. מסתכל
ללא הרף על שעון היד כדי להרגיש קצת בטחון ולהעסיק טיפה את
ראשי.
|
פולט עצמי כניצוצות
שאבדו ממצית בת אלפי שנים
|
קול סקסופון חיוור משמעות
בקע אל נשמתי הנסתרת.
|
כל כך טוב לי שאת פה
קרן אור מרנינה
מראה לי תחילתה של דרך
על קרקעית ים
חשוך
|
הולך לי ומנסה למצוא רעיונות חדשים.
הם לא בתלם ולא בין השיחים.
הם לא בשמים ובטח שלא בעננים.
|
כשאתעורר
האקדח ייתן לי חדר בקנה.
ואני לא עצמי לאחרונה.
|
אני, הפסקתי לבקר בחדר הכושר
בגלל שגיליתי שזה רק מחמיר לי את הבעיות בלב.
אך גם את הפסקת לבקר אותי.
אולי מאותה סיבה,
|
גבעולי שושנך מסרבים להניב עוד תפרחת,
נעצים קטנים ללב הם חוחיך.
סרפדי אש הם עליך.
"תוותר תוותר תוותר!"
|
רגשותי נאטמים כול יום שעובר
וכתיבתי נעשת חסרת טעם מיום ליום.
חבל שאין לי אומץ להגיד לך את זה,
חבל.
|
החלק השלישי בסדרת השירים "משחק חדש"
|
העולם שאותי גידל בוגד בי פעם נוספת.
הטבע הנוצץ על אגלי הטל שבדשא ממול,
הוא הנותן לי את הכוח להמשיך לצמוח.
|
טלפון אחד ואני כבר לא נמצא.
|
שמת לב?
השתנת, מאוד.
עברה חצי שנה
אך שנינו יודעים שעברו עליך כמה
שנים.
|
מחסום רגשי שלא נותן לזוז ולכתוב
כמו שצריך יוצרים חיים באבק שרפה
ושירים כמתנה לילד קטן בגינה
|
כמעט קפצתי.
הייתי כול כך קרוב!!!
אבל חצופה שכמוך העיזה להתפרץ לי לחיים!
|
די כבר,
תגמרי וזהו
תפסיקי לזיין אותי עם המבטים הביקורתיים שלך,
כמה את יכולה להחזיק מעמד?
|
אז עכשיו,
כשהכל נגמר,
מה תעשי לי עכשיו?
|
מלטף בעדינות את מקשי המקלדת.
מקווה שמשהו נחמד יצא מהם.
אבל לא יוצא מהם כלום.
|
נשמתך הקדושה שמורה מכול רע,
בין זרועי הקרותי אשר יגנו עליך מסכנה
|
כי כנווד צמא
רדפתי את ייצרי
ששרף את גרוני.
|
אור-פניך מאיים להכבות
עם זכרונך אשר נקבר לאיטו בתוך ראשי.
|
זה לא אומר שמתתי,
טוב,
כך לפחות את אומרת כול הזמן.
|
למה תצאי בחולצה ומגפיים
ביום מושלג משמש זה?
|
אתה כבר לא עוזר לעצמך להבין את מי
שלא תהיה.
|
נראה לי שהגיע הזמן,
הושע,
הגיע הזמן להרפות
ולתת לרכבת שבקצה
לקחת אותי הביתה.
|
לפני כמה ימים גילו שאני חולה במחלה סופנית ואני כנראה לא הולך
להתגייס בגלל זה לצבא הטרור שלנו.
זה משהו בלב שאם הוא מתרחב לגודל של 4.5 אז אני בטח אמות
ועכשיו הוא קצת פחות.
|
אתם שומרים שבת כהלכה.
מניחים תפילין כול בוקר ומתפללים עם כל הכוונה שבעולם.
|
אני כותב עכשיו כי אני עייף בהיסטריה!
|
יהונתן: (מדבר לאוויר מאוחורי המצלמה) הדבר היחידי שמשאיר לדוד
את הרצון לקום כל בוקר מחדש הוא...
דוד: (לעצמו) אני אוהב אותך.
|
I הקפת האוהבים
ארוחת הערב מוכנה / להקת בראשית ובעיקר פיטר גבריאל (המלך)
|
עוד פעם איטליה.
הפעם סתם אגם יפה ותמונה נחמדה
|
טוב, הצילום הזה הוא גם מהמשלחת שלי לאיטליה.
בצילום רואים יהודים, בדואים (מוסלמים), אתאיסטים ואיטלקים
קומוניסטים (אולי פשיסטים) כלואים בין דגל השלום האיטלקי
(PACE) ובין קיר מלא תמונות וסמלים קומוניסתים
|
התמונות האלו גם הן מאיטליה.
כשהגענו אמרו לנו שאנחנו הולכים למסיבה מדליקה ושנוכל לרקוד
ולעשות חיים.
כשהגענו גילינו מסיבה גריאתרית,
|
טוב, הצילום הזה הוא גם מהמשלחת שלי לאיטליה.
פה רואים את ידידה שלי רוקדת שניה אחרי שהתחיל לנו הגשם,
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"מעולם, בכל
ההיסטוריה של
העימות בין בני
אדם, לא היו
רבים כל-כך
חייבים הרבה
כל-כך, למעט
כל-כך"
וינסטון
צ'רצ'יל, כמובן.
מי חשבתם? רק
סקס ופדופילים
וחרקים בראש
שלכם?
תתבגרו. |
|
