|
אתה התקופה של אור ואהבה..
תקופת האביב שרק אמא לתת יכולה.
אבל היא לא הייתה ולא שמעה
את סופות הכאב ושלכת הדימעה..
|
מעבירה בך נגיעה
מלטפת את הנשמה
כל כך מפוחדת
מתכנסת אל תוך עצמה
|
הכוכב שלידי נפל
משהו מת , משהו נבל
אומרים שהכוכבים שלמעלה
הם דמעות ירח הזולגות למטה
|
מאבד שליטה
על השתיקה
צורח מבפנים
ובחוץ מתנגנת דממה
|
החיים ממשיכים גם אם רוצים לעצור
לחכות שייגמר הכל, לתת לזה לעבור
לחייך ולומר יהיה טוב חבר..
לתת ללב להיות מזכוכית ועדיין לא להישבר.
|
אם אתה מנצל את היום כמה שאפשר
אתמול הופך להיות הכי טוב של מחר
בקרוב יציירו שמיים
והשקיעה תהפוך לשידור חוזר
|
אתה נמנע לתת לעצמך לצרוח ,
כמו שאתה רוצה...
אתה לא נותן לעצמך לשכוח,
את מה שיהיה..
|
אנשים מביטים עליי הם פוחדים,
להידבק במחלה של מתים!
אני נשרף מבפנים ומת מבחוץ,
שרוי בכאבים מרגיש לבד בחיים...
|
לא מנגן בשבילך
וגם לא בשביל אחרים
המילים נכתבו שתשמע
שאין אלוהים כשיש כאבים
|
העצבים זורמים לי בורידים,
וזה מרתיח לי את הדם!
העצבים שלי זורמים תמיד,
שובר הכל אבל לא נרדם!!
|
ואני קוטף לך זר של שושנים,
בצבע אדום וכמה לבנים.
ומניח אותם על השיש השחור.
המזכרת האחרונה שהשארת מאחור...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
באחד הימים אני
אדביק ביחד אלף
חתיכות קטנות |
|
