|
הולכת ברחוב בלי מצב רוח מיוחד, חוזרת הביתה. עוברת בשדרה שבה
אני תמיד עוברת. משמאלי יש עצים, ואחריהם הכביש. מימיני ורדים.
לבנים. טהורים. לפעמים אני רואה אחד יפה במיוחד, מושלם כזה,
וקוטפת.
|
לא בדיוק שקר, יותר כמו זיוף קל של האמת, ועדיין יושב לי לא
טוב בבטן. מזל שיש לי שעה וחצי לעכל את זה.
|
אני לא מצליחה לישון. לא מדובר רק על הרגע, הלילה או אפילו
השבוע הספציפי הזה. נראה כי אני לא מצליחה לזכור את הלילה
האחרון שבו ישנתי כמו שצריך, שינה מרפאת ומבורכת.
|
אינטימיות
אינה נמדדת בסנטימטרים
של עור חשוף
|
אל מלא רחמים
שוכן במרומים
המצא מנוחה נכונה
גם לחיים
|
אל תבכי
לא עכשיו
את לא צריכה
זה לא באמת כואב
כמו שזה נראה.
|
למה כל כך קל
להכאיב לך עכשיו
ולמה כל כך קשה
לאהוב?
|
יש אנשים
שלא עפים
עם הרוח
|
מה זה ביקשתי
באנוכיותי?
לא עושר או ממון
לא חוכמה וכשרון
לא בריאות, לא שלווה
רק טיפת אהבה
|
אני נמשכת
כמו פרפר ללהבה
אל תוך גורל האש
|
זו סופה סוערת
זה דבש ניגר
או יורה למדבר;
זו אש שבוערת
|
שמש בין ערביים
חוצה את הרחוב
לשניים -
כתום וצל.
|
מכל הגורלות
מכל הסופים
ככל שאולי יהיו נוראים
|
העצים חורקים
הרעמים רועמים
עוד ברק מבליח, מאיר
|
החבל מתוח תחת רגלייך,
מעניק לך אשליה
של בטחון
|
מתכחשת -
כבר לא צריכה
לא רוצה
- לא נושמת!
|
אני מייצרת לעצמי זכרונות
זה מה שאני עושה
לא יותר, לא פחות
כי אני לא מאמינה באגדות
|
מאמצת חזק
את העיניים
למצוא אותך,
כוכב ראשון
בשמיים
ולבקש משאלה
|
הלב שלך כמו מים
כמו טיפות
זולג לי חרש מהידיים
מבין האצבעות
|
אני עוד יכולה
לדמיין אותך
עוטף אותי
בחיבוקך
|
אי אפשר לשכוח
אבל לפעמים
כל כך קשה לסלוח,
|
לא תמיד צריך להתאבד
כדי למות
|
מילה יחידה משפתיך
מפלסת דרכה לעברי
היא עוברת מעליך
נכנסת לאוזני
אל מוחי
ונעצרת.
דל כוחי
מהבין כיצד
מילה אחת ויחידה
מילה אחת לבד
אותי שברה.
|
דבר אלי מילים רכות,
חמימות ובהירות
מילים של חוף ושל שמיים
של כוכבים ואשדי מים.
|
המסכה נושרת
לרגע קט
ומתייצבת
|
בכל פגישה יש עצב נבו
מפרשי הלבן מול האופל שלך
לזיכרון אש זרה שהדליקה לילות
הנני שוב - מחכה כמו נעליך.
|
החיוך שנשאר תלוי בקצוות
חיפה בגופו על נתז הדם
שנקווה לשלולית כבדה.
|
אני לא יכולה
להיות נסיכה
שלווה וענוגה
היושבת במגדלה
ומחכה
לנסיך.
|
מילה כמו נצח
מסוכן
לזרוק לאוויר
|
והרוח במשב
מעניק לו תקוות שווא
מסחררהו חיש אל על
מטלטלהו כזלזל
ואז פתאום...
|
מה יותר גרוע -
לחכות לסוף
|
תסתכל לי בעיניים
תגיד לי בפנים
לא רוצה בעדינות
נמאס ממשחקים
|
הבזקים חדים
של זכרונות מהוהים
ששחק הזמן
|
אני כל כך
כל כך צריכה
צריכה אותך
את כל כולך
ממש עכשיו
|
מדממת בעיקר מתוך הרגל
כמעט באדישות
הזמן ביצע מלאכתו נאמנה
|
תשובה,
בניגוד לדעה הרווחת,
היא לא אמת
|
היתה פה רשלנות רפואית, או מוות טבעי בזקנה טובה? זה משנה?
מוות הוא מוות. היה דבר חי, גשמי, חם, ועכשיו הוא לא יותר
מזכרון.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תמיד תהיתי---
אם התגובות של
זה שמאשר את
הסלוגנים הן
אותנטיות.
זמאה"ס, תגיב?
אוהדת
(את)
פישוף
מחכה לאות.
תגובת זה שמאשר
את הסלוגנים: מה
פתאום. הם
פיקטיביות.
ואגב, זה זה
שמאשר את
הסלוגנים, ולא
זמאה"ס, בשבילך. |
|
