|
הבוקר היה בוקר סתוי, הרוח נשבה ביללה קולנית דקה שהתמזגה עם
ציוץ הציפורים המעטות שעדיין לא החלו את הנדידה השנתית שלהן,
הבטתי מחלון דירתי בקומה השניה,
עוקבת בעיני אחר עלי הצפצפה היבשים, שנשרו זה מכבר מהעץ ורוח
הבוקר כאילו נפחה בהם חיים של רקדני רחובות, תוך
|
לאחר שפנינו לשביל צדדי יעל אחזה בידי ומשכה אותי להסתתר בין
ענפיו של שיח הרדוף גדול. ואחר הניחה את אצבעה על אפה כמסמנת
לי לשתוק. כעבור שניות מעטות שמענו את קולו של רונן: "עזוב,
בוא נחזור הביתה" ואחריו ניר: "לאן נעלמו הבנות האלה?".
|
כשתבואי אלי רטובה מדמעות
ושערך הסוער יבשר אכזבות
שערי אז אפתח, אביאך
|
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשַּׁלְוָוה
וְאֶת הַשֶּׁקֶט
לָנוּעַ הָלְאָה - בְּלִי לוֹמַר מִלָּה
|
ההרים את ליבך שומעים, נערה
אך מישור מסביבך מתפרש.
את ישנה,
מחבקת את השמיכה
וחולמת על אהובך.
|
ודמעות טל חלושות סללו מסלולים בלחיי
אחר-כך שטתי אל האשר הבודד
בין מצבות לבנות - לנבול לי בשקט
|
מנגינת אהבה
חום ליבך בליבי
זמירותי לך שולח
בשורות לך מביא.
|
בואי נצוד את הזמן!
נטוס על כנפי הדמיון
נקפיא את הרגע
נמיס את היום בכפית.
|
קול של ממטרות מסתובבות
מרטיב לי את האוזניים.
השמש שלי שוקעת באדום
|
המוצרים שקניתי בסופר מונחים
בשקיות על יד הדלת,
|
|
|
אלוהים אדירים!
הבת שלי
שרמוטה!
אבא של שלי
מתחרט על היום
בו שמע על במה
חדשה. |
|
