|
כרגיל, אני מכניסה את עצמי ליותר מדי צרות. אמצע השבוע, אני
יושבת על המחשב ומוציאה את הנשמה שלי בבכי. אני שונאת להפרד.
ובמיוחד ממישהו שחשוב לי כל כך. הסברתי לו במילים רכות, עד
כמה שאותיות דפוס סגולות על רקע שחור יכולות להיות רכות, כמה
שאני מצטערת.
|
הזמזום שלו ריחף בחלל האוויר כבר כמה ימים. הרגשה כבדה, שהעיקה
עליו. אפילו ההליכה שלו, הזקופה, הגאה, התקפלה בכובד הזמזום.
כמו נחיל של צרעות. כמו נחש שהתפתל סביב צווארו, מאיים לחנוק
אותו. המבט שלו שרף. קדח חור בתוך הראש.
|
נשכבתי ערומה על המיטה שלו, קצת דיכאונית, קצת מכונסת בעצמי.
כבר כאב לי כל הכוס מהזיונים האלו, שאני יבשה והוא בכל זאת
מוצא מפלט בתוכי, כאילו אני שק בשר נחות. רע. אני יכולה להגיד
את זה כאן ועכשיו. הרגשתי רע, זולה. אמרתי סתם בחצי צחוק אפל
ומפעפע רעל" טוב,
|
הסיפור שאני עומדת לגולל בפניכם הוא אמיתי לחלוטין. זהו סיפור
על בתה של גרושה, ובעלה. זה התחיל לפני זמן רב, לפני כ8 שנים.
כאשר הייתי בת חמש אמי נשאה בחור בשם אמיר שיהיה בעלה. היה להם
טוב, אבל מההתחלה היה ברור שמשהו דפוק שם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ברם.
מתוך: " 1000
ביטויים
לאינטלגנט
הצעיר" |
|
