|
משהו התחיל לחדור אלי, פנימה. כאילו מישהו שופך לתוכי אלכוהול
וצורב אותי עמוק בפנים. אחרי הצריבה מגיעה תחושה נפלאה, כאילו
הכול מבעבע מעונג? לרגע אחד הרגשתי מאושר ואז... שנאתי את
עצמי, יותר מאי פעם... לא הצלחתי להשתלט על השנאה... התבוננתי
בעצמי, איפה שהיה או
|
"היפ הופ לקפוץ לקפוץ" הקול עמום אבל חודר היטב מבעד לאוזני
הפרווה שלו.
"היפ הופ לרוץ לרוץ" המצנפת שעל ראשו מתמתחת ברוח והיא אנכית
לראשו הביצי.
שרירים משתרגים כמו צמחים מטפסים על עצמותיו.
הוא שואף אויר.
|
עיניים נוצצות. מישהו נכנס. היא מביטה בו, מודעת לעירום שלה.
פטמותיה היו זקורות כבר מלכתחילה, אבל הפעם אפשר היה לראות,
באפלולית הסטודיו, סומק קל על לחייה. פיה קפוץ.האם היא מתחוללת
מבפנים? קשה לראות. מקצוענות. ראיתי אותה כשהייתה לבושה, היא
נראתה מוזר. לא מוש
|
צלקות קיימות רק כשרואים אותן, והיא מראה לי עכשיו את הצלקות
שלה, אני חושב.
|
אני שולח יד עיוורת ועוברות שניות רבות עד שהיא מוצאת את
הבקבוק. אני לא רוצה לשתות יותר, אבל אני אוהב את התחושה של
הבקבוק. יש לו צוואר ארוך וחלק וכשאני מחזיק אותו אני חושב על
הזין שלי.
|
יכולתי לראות את הזווית המוזרה של המרפק וניסיתי לדמיין את
הכאב שלה, אבל לא הצלחתי. אמרתי לה: "תראי אותנו. את אוכלת
אותי מבפנים ואני מפרק אותך מבחוץ", והיא לא חייכה אבל היא
אמרה לי "זה רק עניין של זמן".
|
אני מצליח להזיז כתף, או אולי רק נדמה לי שאני מצליח. התחושה
מרגיעה אותי. התרופות מרדימות אותי. אני שוב מאבד אחיזה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
איך אני יכול
להיות עוף דורס
אם אין לי בכלל
מכונית?
ינשוף תוהה. |
|
