|
סגרתי את החלון, התישבתי ליד שולחן הכתיבה הגדול, ורשמתי אותם
בפנקס הקטן, בציפורן, בדיו שחור. במשך שנים, זה היה אחד
הרישומים החביבים עלי. כעת, איני יודעת היכן הוא. נראה לי שהוא
אבד ואולי מכרתי אותו.
|
כשיבוא העגול השלם
מוחלט נורא ויעמוד מולי
כשמעט ממני חותר במעלה הזרם
להיגרף למקום הנכון
|
האור היחיד המאיר את העולם
הוא שחור אמר נער זהוב
לאישה קשת יום או קשת לילה
|
ניצב גבר על מפת עולם,
בפיסוק. רגל אחת
על יבשת
השניה על אחרת,
הים תחתיו.
|
כל המעלות היו בך, יפה, חכמה, לא
מאושרת, כעיקרון כתשוקה כעדי
בנשמתך נעוץ, פוצע שאין טוב ממנו
מתגנדרת בו מול העולם
|
אמא אמרה: עגבניוק,
יושבת בפינה בקיר על יד הדלת
עושה סלט
שותה חלב עם מים.
|
בקיץ צץ הפרי נטוש
מילא את כיסינו חדווה
|
הכל היה טוב
העצים ירוקים
העלווה במקומה.
לכל דבר זמן ומקום
לכל מעשה פשר
|
אולי אמרה:
"ביערות הלכנו,
ביערות,
וזה היה הסוף"
|
רק הזבל כונס
בשני פחים ירוקים נגישים
אולי לכבוד מותה
מלחמתה לא הייתה לשווא.
|
אולי תופיעי בשמים
כמו אמא של וודי אלן
בסרט שראינו יחד.
|
הנהר, מתפצל כלשונו
של שטן ,לא יקר לי יותר
לא הדעת, לא העץ,
לא הפרי,
ולא הנחש שפיתני
בלחש, להיות אני,
בלבדי.
|
מי כמוני ידע להשיט אוניות
גם אני הייתי בטרויה
שם לא אחז איש בעקבי
ברובה האהבה נוקבתי ועודני חי
|
הוא ממהר ללמוד
את מלאכת הפיתול
בעודו מתאבל
על גפיו האבודים
|
כשפרצו את הדלת
רכבה על חלום בדרך
לקומה העליונה,
למפגש קצר עם אלוהים
לפני הבדיקה הנחוצה.
|
שם נחשי עומק שקופים
כאורך אהבתה המעקלת
שלל חיות מחמד ים
|
רק הפחד מכתיב
את מלות האהבה
הנפרשת לעינינו
נוף שאין בו מנצחים
|
גלי הים,
מוטב לומר אדוות
ואולי זה הקצף,
|
כבר שלושים ושלוש
שנים אני מדברת
אתו על אהבה ואולי
כבר שלושים וארבע
|
גלי זימה שטפו
באין מפריע את תקרת
הזכוכית במוחה,
עד כאן השקיעה
|
מעבר להם, במרכז
התמונה, הבניין.
שם רואות אותי
עיניים לא נראות
|
את העולם.
מאז מותך תמו העלילות
בים אין מים, בארץ אין אדמה
השמים שחורים באין אטמוספרה
|
כדרכן של אהבות גדולות
המתגלמות ביום יום,
בפרטים קטנים
אטמה את פתחי המילוט.
|
לו יכולתי ואני
יכולה
הייתי באה עדיך
לפני שתצא
בדרך אל הנדיב
|
מבין אודם כסתות,
פרחי סטן ציפות לבנים,
ריחן נמהל בהבל אמי
ואחי הנמים לידי,
|
השער לגן העדן פרוץ
הדרך אלי פנויה
ואיש לא מחכה לי
לומר כי איני טובה.
|
מן נוף הזוי שנוצר של צורות מופשטות שנוצרו בחשיפות מרובות
ומלל מתוך טלא נובלות, גם הוא באמצעות צילום
|
"דבורה נצמדת לאשכול הסמוך לחלון המרפסת, גווה פונה לאדמה.
דבור חולף מאחוריה,
הצמרת נעה ברוח פתאומית. הדבורה נסה. תנועת העלים יוצרת
גוונים שאת שמותיהם איני יודעת, כפיסות זכוכית ירוקות
בקלידוסקופ."
|
המבט של טוביה, הבעת פניו מטעינה את העבודה
|
טוביה כהוויתו, הביטו בו מביט בי
|
תצלום דיוקן , מבט כפול
מהו תצלום טוב? מהו תצלום נכון? האם כיום אפשר לשאול שאלה
כזאת?
|
צילמתי סדרות של תצלומים מחלונות ביתי, המצלמה כוונה אל הנשקף
מהם,נערכו מספר חשיפות על אותו סרט צילום שחיברו ( על סרט
הצילום, במצלמה) בין המראות .
התצלום שלפנינו שייך ל " כביסה בחצר האחורית ומנגל)
|
פניו היפות של טוביה שימשו אותי ליצירת תצלום בסגנון ציוריו של
פרנסיס ביקון
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
