צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

תעניק לי זיכרונות מתוקים,
שבקץ השינה אינם נעלמים.
וכשהשמש תעלה, אל תתחבא,
הפץ אור משלך שבה יכה.

אולי היית מתאהבת בי אם פשוט היית יודעת איך אני מרגיש.

התאהבתי בה.
התאהבתי בה ממבט אחרון.

לא לתת לנר להכבה...

למרות שאני אוהבת אותך כל כך.
למרות - או אולי בגלל - כל זה,
אני חייבת להגיד לך יפה להתראות,
למרות שדווקא את זה, אני לא ממש רוצה.

קופידון שכח לירות פעמיים,
והחץ ממשיך לייסר בנתיים.

אומר שעד היום לא ידעת על אהבה,
ואז מסתובב וממשיך בדרכך.

יצאתי לחפש את עצמי
ובטעות מצאתי אותך-
ילד מפוחד שבורח.

היינו אני ואתה לבד ביחד.
היינו אתה ואני ביחד לבד.

שתזכרי גם אם הכל נראה אבוד ושחור,
מחר תעלה השמש ותזרע על פנייך אור.

המבחנה של הפרופסור ניסדקה והחומצה התפשטה
וזרקה את בגדיה על הכיסא שהתמוסס מאהבה.

תחבק אותי עכשיו. הלילה קר וערפל נופל מסביב.
תדליק את הנרות ותכבה את האור. אל תשכח
לפזר עלי כותרת של שושנות אדומות מבושה.
תדליק את הרדיו. עדיף שיהיה משהו מלנכולי

איפה בתולת הים שתציל אותי?

אתה סם ממכר ואני נרקומנית.

חשוך בצל שלך וגם מאד עצוב,
אתה לא מרגיש שאתה שלי אהוב?
בוא תסתתר אתה בצל השחור שלי -
אולי נמצא את השקט - אני בך ואתה בי.

לא מסוגל לדעת לאן, הולך לאן שהרגליים מובילות,
כל מה שמשנה לך זה לברוח מהזיכרונות.

אין לי בעיה עם זה שאנחנו שונות. יש לי בעיה עם זה שאנחנו זרות
אחת לשנייה. כשאת נמצאת לידי, את תמיד מזמזמת לך איזה שיר,
כאילו את נמצאת לבד. אני מרגישה כאילו את לא רוצה שאני אהיה
איתך, כאילו שאני משעממת אותך.

פלש המצלמה מגיח משומקום. קשה לי לעמוד ככה מהצד ולהעמיד פנים
שהכל בסדר. ועוד פלש. ואני מגששת את דרכי באפלה של המקלט
ומחפשת את מתג האור של המציאות. אני מרגישה כאילו אני צועקת
ואף אחד לא שומע. עוד פלש מגיע ואני מאבדת את שיווי המשקל
וכמעט שנופלת.

מעולם לא היינו דוסון וג'ואי ואפילו לא פייסי וג'ואי. בעצם
מעולם לא היינו מחוברים. אני התחזיתי ולא הייתי מי שגיא, כך
קוראים לו, ציפה שאני אהיה. עשיתי כל כך הרבה טעויות בחיים
הקצרים שלי, שהחלטתי לא לחזור עליהם.

איך זה יכול להיות שפשוט כך מצאתי את האחד שלי?

אני מביטה לו בעיניים, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה, מאז
שהתנשקנו. ודקות רבות עוברות, כאילו זה הנצח. אחרי שהנצח עובר,
הוא מרים את היד ומלטף את הלחי שלי. הוא מנשק אותי נשיקה של
התחלה.

יש האומרים שהאהבה ממבט ראשון היא חזקה ומיוחדת עד מאד. מעניין
אם יודעים עד כמה חזקה ומיוחדת עד האהבה שנוצרה עוד לפני המבט
הראשון. לא עוד רמזים, שירים או ציטוטים, רק כמה מילים קטנות
שינסו לשקף רגשות גדולים.

והזמן עובר. אנחנו יחד כבר חמישה חודשים, כמעט חצי שנה. אנחנו
תקועים בישגרה של יומיום. כלום לא מרגש, אפילו לא סערת הברקים
והרעמים או הגשם הראשון שמטפטף בחוץ. החלונות אטומים כמונו.

אנחנו כבר חצי שנה ביחד. אני באה לעיר שלו. אנחנו רוצים לעשות
משהו מיוחד אז אנחנו עולים עד הקומה החמישים בבניין הכי גבוה
בעיר. אני מפחדת. יש לי פחד גבהים.

אני איתו עכשיו, ואנחנו מנצלים ימים אחרונים של אור והולכים
לגני שעשועים נטושים. אני מתנדנדת על הנדנדות והוא מצחיק אותי
עם החיקויים שלו. הוא כל כך נהדר. לא יכולה לגבור על הרגשות
שלי. גיא לא יכול לגבור על הרגשות שלו. אני מביעים את אהבתנו.
נשיקה של תשוקה.

הלכנו והלכנו. דיברנו על הרגשות שלנו. לא הייתי במקומות שהגענו
אליהם מעולם. באיזה שלב אמרתי שאני לא רוצה ללכת לאיבוד בגיל
כל כך מאוחר. גיא חשב שדיברתי באופן מטאפורי על הרגשות שלי,
אבל בעצם לא היה מאחורי המשפט הזה שום עומק.

אצלי לילה סוריאליסטי, יום אהבה, ירח מלא, נהג מונית. אצלך
לילה רגיל למדי, 4 באוגוסט, נדנדה חורקת בגן שעשועים חשוך
ומעורפל.
אצלי סדק בלב. אצלך...?

דמיינתי אותך, אני מודה. דמיינתי אותך נמצא איתה, מישהי שבחיים
שנינו לא הכרנו. שניכם במצב אינטימי. שניכם שוכבים בשדה, איפה
שאני קטפתי בו שושנים אדומות רק לפני רגע. בגלל זה אתה לא
עונה. אני נדקרת מהשושנים ושמה אותם בתוך מים כדי שיקשטו את
השולחן.

הוצאת בעדינות את שברי לב הזכוכית שלי מתוכי, נזהר שלא לחתוך
אותי, אבל חותך את עצמך במקום.

אני מקווה שרק תתפוס אותי. אל תרים אותי על הסוס הלבן שלך
ותרכב איתי לעבר השקיעה. רק תתפוס אותי, תביט לי בעיניים לכמה
שניות בשקט ואז תגיד לי שהכל יהיה בסדר.

סצינה ראשונה: א דלוק על ב, חברה של ג. (= קופידון דלוק על
עדן, חברה של יונתן).
תיאור הסצנה: קופידון, אל האהבה, משוטט לו בכל רחבי העיר, יורה
חיצים לכל עבר, מחלק אותם בחינם לעוברי אורח.