|
ונשמע רעש חזק, חריקות מחרישות אוזניים, ואני בתוך האוטו שלא
מפסיק להסתובב, צורחת.
האוטו עוצר בפתאומיות מוחלטת, הסיוט שנמשך שניות ארוכות, יותר
מידיי ארוכות, הופסק.
|
לרגע הכל בסדר
אך פתאום אי אפשר לראות מעבר
אולי בכלל אין שם כלום
ואני במבוי סתום
|
אהבתי אותך כל-כך
מילאת אותי, את כל כולי
נגעת בעמקי נשמתי
ולא הפסקת, גם כשהלכת,
|
וכמו גלים שמתנפצים
וכמו הקצף שנמוג
עזבת אותי.
|
מעט אתמול והרבה מחר,
אור בוהק בעיניים עצומות
|
אין מאיר לי על נפש קרועה
שאגת ליבי אליך עילאית
ולא נשמעה
|
וזה כבר כאב מאוד, עמוק בפנים,
וכבר לא היה לי כוח לצעוק, וכבר לא היה לי כוח להתחנן
פי נדם, קולי לא נשמע יותר, אך זעקותיי נשארו בתוכי.
|
שיר טמיר שכתבתי
כאב עטוי במילים יפות.
|
אני חושקת אל התמימות,
אני רוצה פשטות
מעוניינת לא לדעת,
שהרע לא יבקר בי
רוצה לחשוב כמו ילדה קטנה.
|
מכורה לך, מתמסטלת ממך,
רוצה אותך יותר ויותר.
|
למרות שליבי זועק,
למרות שתשוקתי אליך כבר שורפת, גועשת
כאילו עוד רגע תתפרץ ממני
|
הקצתי אל פנטזיה אמיתית,
נפשי ענוגה מנחת.
|
לא מעזה לחשוב על מה שאחרי
משהו חזק מת בלי אומר ודברים
כאילו לא היה שם
|
אני כמו אש בוערת, מלאה בתשוקה
מרגישה את גופך בגופי,
|
גוזל שלי,
אני יודעת שזה מוקדם, ושאתה לא היית מוכן, ולא הספקת להגיד
שלום.
איך כל זה קרה אל מול עיניך היפות, הבוהקות משמחת חיים פשוטה,
ואני חשבתי שתמימות כזאת לא יכולה להיפגע...
|
שם אני נוגעת בשמיים
כמו חלום מציאותי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הכי אני אוהב
לנסוע בכביש
המהיר, לפתוח את
הגג של הפורשה
ולשמוע רדיו
בעם
בפול-ווליום.
קומיצה, מפנטז
בלתי פרגמטי. |
|
