|
שפתי רפרפו על צווארו, מתענגות על תחושת הנוזל הנרקוטי הזורם
בעורקיו.
השתהיתי לרגע, בתוכי החיה הבוערת החלה בריקוד אקסטטי של מוות
ואבדון... גופי התקשח כשהתכוננתי לקחת ממנו את חייו בנשיכת
הארסניק של שיני...
שלי, לנצח...
|
גידי אהבה נרקמו בחשכה, בצלמנו, כדמותנו, ואין בעולם איש
מלבדנו - חווה ונחש, אדם ותפוח, נשמות אבודות התועות במבוך
הרגשות המתעצם והמתפתל, ואני לוחשת באזנך את סוד המבוך...
|
ואתה כהלך במדבריותי, משאיר טביעות רגליך בחולות הרכים אשר לא
ידעו מדרך רגל, העזת ובאת אלי.
אשקך מנווה נשיקתי הנטוש, הבתולי, ואתה תגמע ותרווה צמאונך.
אמיס ליבך בחומי, אשרפך בבעירתי, וכאשר תהזה בלהבה אעטפך
באשליותי.
|
והבדידות נושכת כאלפי זאבים מורעבים, אך הירח ריק מלתת.
ויללות האובדן כאשר טרפם חומק מציפורני גורל, ושבועת הנקמה,
והמבט הרדוף.
כל אלה, ואף לא אחד מאלה, היו שורשיו. כל אלה, ואף לא אחד
מאלה, היו אדמתי הפוריה.
|
ואני מעולם לא ראיתי כרובים
אשר נדרשו בין קרביך
והבטחת לחדול לגשש בעבים
כאשר הארצתי שמייך.
|
עת קרבו ליליות בכבשן עליה
לאחוז בקרנות המזבח.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מי אמר למי?
ויאמר יהוה לה'
אלוהי אדוני כך
ה' אלוהייך מדבר
אלייך
רב חובל מוטס |
|
