צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

אמרתי לו שבזה זה נגמר, הוא לא יכול להמשיך ולהכתיב לי את
החיים. כבובת ברבי תמימה שממששים לה את כל הגוף. הוא הביט בי
בעיניים מלגלגות מלאות בהערצה עצמית ובו בעת באהבה כלפיי,
ובאמונה שאני בסך הכול ילדה קטנה ותמימה שצריכה אותו ולו שיחנך
אותי, או ירסן אותי,

אהבתי בוערת, מפלחת,
ואני מחבקת אותך,
אך זה לעולם לא מספיק חזק,

אחתוך כל איבר גברי,
עד לא ישאר,
לא יוותר,

לא כותבת שירים ארוטים,
אותן המילים הנחוצות לי,

בכל התחלה ובכל סוף,
יש אני.

לבוקר של שמש,
ולבוקר שחור,
מתעוררת אני.

אהלן אלוהים,
מה נשמע?,
הכל טוב נכון?,
אתה לא עצבני או משהו, הא?

שוכבת במיטה שלך בבית,
עייפה מליל אמש,
עייפה באופן כללי,
השמיים רועמים,

לך יש הרבה מה להציע,
הוא לא יודע את עצמו לשווק,

את יודעת להכניע,
הוא שולט בלפנק,

את אוהבת להפתיע,
הוא מבחינתו רק לחבק,

הגלים מתנפצים,
החול מתרטב,
שוב נזכרת איך סיפרת לי,
כמה אתה אוהב.

הנופים ממלאים את לבי,
תמונות שלנו יחדיו,
מחייכים,
אוחזים ידיים,

רציתי שתדע,
שאני לא אותה ילדה,
שהתבגרתי,
והשתניתי,

נפלטת זעקה,
היא רק שלי.
ומה לא בר תיקון?

אולי בחלומך תהיה איתי,
גופך יהיה רדום,
זרוק על מיטה לבדו,

טרקלין חשמל מספקת כלי תאורה,
אני מספקת אותך,

ובלילה כה יפה היא,
בצבעים אדמדמים,
ובאורות מעומעמים,
האיפור כמעט ירד כולו,

רוצה לצעוק על כל המקומות ששכחו את אימי,
היא הולכת והולכת
והם בה בגדו,
עם אלפי אחרים.

אני בעולם שלי עכשיו,
אתה בעולם הרגיל,

מה יצליח לגעת בך,
לתפוס אותך בשתי ידיים,
לנער?

מה יצליח לראות דרכך,
אתה הצל לפעמים,
אני השמש,

בין כה וכה מה כבר תוכל לעשות?
לירות ?
לא אתן לך לחצות ולראות,
תצטרך לחכות.

מיכל מתנשקת נשיקה ראשונה,
של תמימות ,
של התרגשות,
של חלום,

שיער בלונדיני, שביל בצד,
יושבת מקופלת על הרצפה,
וגם אם תרצה לצעוק,
אין לה קול לצעוק בו.

צח האוויר
ואני מקיאה,
נגעלת מכל השטויות
שיצרתי לעצמי,

לשוני יבשה מלחזור על אותו המשפט,
דברים שאתה אמור לדעת,
אני,
שאתה צריך להכיר,

ניצוץ בעיניך,
אל נא תדאגי אמי,
הכל יהיה בסדר,
אני גדול עכשיו

אני נכנסת בשעה שבה כולם יוצאים,
שותקת בשעה בה כולם צועקים,
אני ורודה ומסמיקה כשכולם חיוורים,
נדלקת, כשכולם כבים

אשחרר את נשמתי
אל אופל ואל עוצמה
שתרחף מעלייך
עד שתמצא היא מנוחה
ותנקום נקמתה
המגיעה לך

גבר מביט בי,
עיניים רעות,
הסתלקו ממני,
עיניים ריקות,

עם הגשם זולגות הדמעות,
זולגות גם המילים,
עם הרוח גוברות הנשימות,
גוברות גם התחושות.

מדברים על פיצוצים,
על עולם קסום,
מדברים על פרחים,
ועל הבום.

מפקעתי משכת חוט,
שחקת,
קרעת,
קשרת...

אתה וכל החברה
הלכתם ברחוב,
ראיתם אותה..

הם השדים הקטנים שמעירים אותי בלילות,
שמאיימים עליי במריבות,
שמנפנפים בפניי פרידות,
הם השדים הרעים שנכנסים בלאט אל חלומותיי,
כל השדים הקטנים שבתוכי.

אתה שמח בשתיקתי,
לא נאלץ להתמודד עם דבר,
אני רק שותקת,
ואתה מאושר.

מתפללת כל יום שתתעורר,
ולא תתעורר מאוחר מדי,

שתתעורר ביום בו השמיים צבועים סגול,
אפילו תתעורר ביום בו השמיים צבועים כחול,

מביטה אל השמיים,
המלאים בכוכבים,
מנסה להבין,
מה ממלא אותי בפנים

סוגרת שעריה,
בפני כל אחד,
גם בפניי.