|
היום הזה התחיל מוזר ונהיה יותר מוזר עם כל דקה שעוברת, חשבה
לילי לעצמה.
|
באותו טיול בהולנד, שרון הייתה בת 34, אחרי 10 שנות נישואין,
שבשבילה היו סבל ממושך, יום אחר יום.
לדבריה, כבר בשנה ה-2 לנישואיהם היא ידעה שזה לא זה, אבל בגלל
שלא יכלה להסתדר לבד, לא עזבה.
אמיר היה המפלט שלה.
|
אני נמצא בארץ אחרת
אחרת, אבל מוכרת,
אוהבת.
|
כל-כך חם,
האצבעות שורפות
כל-כך חם,
הדם מבעבע
|
מתי נעלה למעלה, מתי
ממשיכים לחלום גבוה, לשאול כמה זמן
לאן אנחנו רצים בעולם הזה, לאן
העולם מסטול, הראש נפול, ואתה
|
איך הוא רואה הכי יפה את העולם
איך הוא נשמע הכי עדין מכולם
|
הולכים אחורה בזמן
לפעמים זה מתרחק
בואי נתנשק
בלי לשחק
|
זהו סיפור על דעה שנהרסה
על מלחמה בין טוב לרע, על העולם הבא
סיפור עצוב, ההתחלה לא ידועה
הגיבור הוא לא אתה, המלחמה ממשיכה
|
עבר כל כך רחוק
נראה כל כך קרוב
|
אל תדאגי לו
אבא יסדר הכל
אל תשנאי אותו
הוא מנסה כמה שהוא יכול
|
"אומרים שבתקופת הילדות אין לך בעיות, או לפחות אתה לא מספיק
גדול בשביל להיות מודע אליהן ולכן את רגעייך הכי מאושרים אתה
תחווה בתקופה הזאת"
|
אם רק היינו יכולים לבנות לעצמנו את החיים
לתכנן יום יום
צעד אחר צעד
|
שקט, מטלפנת, את לוחשת לי,
שלא אדבר, כי ישמעו אותי.
|
אחד ועוד אחד נספור
אחד ועוד אחד נזכור
אנחנו כאן כדי ליצור...
|
היא לא שיקרה היא רק סיפרה תאמת
בחרת רק בספק
|
אני נמצא בארץ אחרת
באיחוד שלנו מושלם
אין שחור אין לבן
|
אני כבר לא עצוב
ימים של דרך חדשה לפני...
|
זהו סיפור על דעה שנהרסה
על מלחמה בין טוב לרע, על העולם הבא
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הו עצבות עצבות
שוב פעם היא
מכבי!
ואני בכלל הפועל
אליפות!
לו יהי, מאוכזב
מהבולשביזים
הצהוב האפור
הזה! |
|
