|
משה הקטן שטף כלים והשאיר את הברז דולף. משה הקטן לא ידע שהיום
אפילו מים עולים כסף וגורמים להצפות ושיותר מידי ממשהו זה אף
פעם לא בריא...
|
היה היתה ילדה קטנה וחמודה, עם שיער קארה חלק
ושחור עם קוקיות ורודות ושמלה לבנה ובית ממורק.
|
הוא ישב שם לבד, עם המזוודות שלו.
היו לו ארבע מזוודות ותיק קטן.
הוא ישב על אחת המזוודות, כמדומני על החומה.
|
i see the sadness in the eyes of mrs. pain
|
דוגמנית יפה מחייכת בתמונה
האיפור, מסתיר את הווריד.
|
איש זקן רקד ריקוד של פעם
עם אישה מזכרון רחוק
חשב על פעם וימים טובים
והחל לצחוק...
|
בגדים מקופלים מונחים על המיטה
נעליים גם גרביים ליד המזוודה
לא אומרת שום דבר
מנשקת מזוזה מכבה את האור
אם את הולכת
אין לך לאן לחזור
|
כמה עוד צעקות אצטרך לצעוק?
כמה עוד צרחות אצטרך לצרוח?
כמה עוד התפרצויות אצטרף להתפרץ?
|
דמעה אחת
יתומה, רטובה
וכל השאר אחריה
|
הים הוא עמוק
האופק רחוק
הכאב מתוק
רוצה לשתוק
|
כשהשחר עלה
והלבנה הלכה לישון
מבטך נפגש בשלי
ולרגע עצר השעון.
|
הלהקה הישנה חזרה להופיע
והזכירה לכולם את גדולתה.
|
אורות וחושך במקביל
תל - אביב
|
איך אמצא תשובות לשאלות הכי קשות
כשלא פתרתי את הבעיות הפשוטות
איך אנסה להבין ילדים שנלחמים באבן
|
ילדת הפרחים
ילדת החיוכים
בוכה בשקט
כשלא רואים
|
יש לך מגע שגורם לי לתמוה
איך בלעדיך אוכל לאהוב
|
הטביעוני בדלי מים
גיררוני על רצפות קרות
|
הגעתי למסקנה
שמטהר אויר
בעצם לא מטהר אותו
|
למה את לא נשארת?
רציתי להיות איתך רק עוד דקה...
למה את עוזבת?
מבלי לתת לי נשיקה?
|
שוב אתה מתאכזב ממני
כל פעם מחדש
שוב אתה מסתכל עלי
באותו מבט נואש
|
הדפים נגמרים
מתמלאים מחשבות
והרצון להראות לכולם
מה כתבתי גובר
|
כבר לא מפחדת מחתולים שחורים
מסתכלת שוב ושוב על כל הבורים
על כל הכפרים
על כל הערים
ועל כל הערים (לא ישנים)
מי עוד מפחד מחתולים שחורים?
|
חוסר אונים
אובדי עצות
עדר ללא רועה
חבורה בלי מטרה
|
משורר משאיר אחריו תקופות
שאפשר רק לדמיין
|
נבואה של פיגמליון
ושל לבבות שבורים
|
לכבוד אחד שהבהיר כוונות...
ולא, אני לא כזו
אבל במילים קל להגשים פנטזיות
|
עץ
שלא מראה את השורשים שלו
נגדע.
|
היו לי משקפיים שחורות
צרות כאלה
שמאריכות את פניי
ומשום צד לא יכלו לראות את עיניי
|
כולם אומרים שזה נכון
אתה תאמר אמת
ואף אחד לא מבין באמת
|
נישקתי שני בחורים
ושיקרתי לשניהם
וגרמתי לשניהם
לשקר
|
אין עוד אחת כמוני...
אולי אני ניסיון כושל ליצור אחת כמוה.
אני ואחותי הנכה.
בכל זאת, לא בוחרים משפחה...
|
אז משנים נושא ומפנים מבט
נושכים את השפתיים לאט לאט...
|
משענת קנה יאוש שדחפה עצמה לחרא
יותר עמוק משהייתה.
בכתה ונהנתה.
מן חוסר נשמה
רצון לנשימה...
|
חזקה? אני? לא.
אבל גם לא חלשה.
התאבדות - לא אופציה!
אפילו לא במחשבה.
|
מגיעה לאזכרה של סבא שלי ז"ל וחושבת לעצמי איזה מלך הוא...
ידע מתי למות, ואיפה להיקבר... ועכשיו,
אפשר להגיע לשם עם המכונית ולחנות ליד הקבר...
|
שלט עם חץ המוביל לבית העלמין העירוני
מחשבה אחת. ארץ. אדמה. מוות.
ומחשבות קטנות מתווספות
ומשפטים שלמים רצים במוחי
|
כואב? מה כואב? פנימה!
כלום לא כואב.
לבכות? מי? אני? פנימה!
|
הכלבות האלה... אלה שכולם אוהבים... אלה שאני רוצה להרוג.
לא באמת להרוג... רק לחנוק טיפה...
לקשור אותן בחבל לכיסא ולסטור להן שוב... ושוב...
על היותן כלבות.
|
אני מרגישה עכשיו רע.
תגובה: קבלי :3
עלייך לכתוב: "מכרסמת בי הרגשת דכדוך..."
יפה...
קבלי 5.
כל הכבוד!
|
חולמת עליך
וכל חלום... מעלה חיוך.
|
זוכרת אותך,
- וכל זכרון מעלה חיוך
|
שיחה עם אדם שגרמה לי לכתוב.
קוראים לו אורי.
|
אני, אחרי חצות והטלויזיה דולקת מולי.
הסרטים רצים, והדמויות מתחלפות ואני לא זזה.
מן תקבולת של בני האדם לעומת העולם.
נגמרים ומתחילים...
והטלויזיה דולקת מולי עדיין.
|
ציפור יפה ישנה על אדן החלון שלי.
ישנה.
אני מסתכלת עליה.
להעיר אותה?
|
רציתי לכתוב וחיפשתי עט, ולא מצאתי.
ועכשיו כן מצאתי, בערך, התפשרתי על עיפרון
ואני לא יודעת מה לכתוב.
|
וזה מה שאני.
פה.
אני פשוט קול שלא מפסיק להישמע
ולא אומר כלום.
|
צרחות של שתיקה
מעבירות את הלילה
המחשבה עלייך
לא כאן
|
ואף על פי כן, ולמרות הכל...
חושבת,
ושוב לאותה הנקודה.
|
כבר שנה עברה
המעיל עדיין אצלי
ואתה לא.
|
אטום.
אין יוצא ואין נכנס.
כלום.
פשוט אטום.
|
הציפור ששרה
כי לא יכולה להאיר
והשמש שהאירה
כי לא יכולה לשיר
הכלב שנבח
כי לא יכול לילל
|
עולם יפה בתוך מסגרת, אני, בתוכה.
נכנסת לנפש לא מוכרת, עומדת על ריצפה - לא ריצפה.
והכיסא, הוא באמת כיסא!
|
אם המזוכיסט היה קניבל, אז הוא היה יכול להנות משני דברים:
1) לאכול.
2) להכאיב לעצמו.
|
I see the sadness in the eyes of mrs. pain
|
לילות אחרי לילות בתסכול של מחסור
וכל פעם, דרך חדשה שנקבעה לי מראש
אותה הדרך בשם אחר
|
בגדים מקופלים מונחים על המיטה
נעליים גם גרביים ליד המזוודה
|
איך אנסה להבין ילדים שנלחמים באבן
כשאני רוצה רק את הבית שלי
|
זכרונות צפים למעלה
והראש כבר מנופח
לא רוצה לישון בלילה
צליל של טעם ממולח
|
אני קוראת את המילים
שהופכות חסרות משמעות
|
יש לך בפנים הרגשה
מתישה...
|
מתחבא מאור היום
בגלגלים דוחף לך מקלות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לקח לי חמש שנים
להגיע, חתיכת
דרך, הא?
לאה. |
|
