|
היא חייכה לעברו, הוא השיב לה בקריצה.
איזה זוג הם היו, ממש כמו מהסרטים,
היא הייתה נושקת לו והוא היה מביא לה זר ורדים.
|
היא יושבת לה בחדר וחולמת על האביר על הסוס הלבן שיבוא ויגאל
אותה מהחיים המשעממים האלה...
שיקרא לה "נסיכה" ויאהב אותה עד אין קץ..
"מיכל" אמא קוראת וקוטעת את מחשבותיה
"מה"? היא מסננת.
|
מתי אדע כיצד לנהוג?
בחירות.
דבר כל כך פעוט,
ואם זאת,
מלא משמעות.
|
אין אור בקצה המנהרה.
מוקפת, אך האם זה באמת משנה?
זועקת...
מתרחקת.
|
כלואה
בסורג ובריח.
בחלל ללא צריח.
|
ללא שום יכולת.
ללא קול לומר את שחושבת.
בלי אומץ, לעמוד. והפעם לא לסגת.
|
עכשו רק חושך,
גופי כאוב.
רוצה לצרוח,
אך לא מסוגלת להרפות.
|
זה פשוט מאוד, גורם לאפיסת כוחות.
קשורה לגבולות הממסד בלי יכולת לזוז.
|
היא הלכה ואני פה לבד.
בוכה ולא שולטת על הדמעות.
נקרעת ואין עוד מה לעשות.
את הלב לא ניתן לאחות.
|
כל אחד הוא עולם ומלואו.
עולם ומלואו ואם זאת,
כל כך הרבה חסר לו...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בועז רימר.
תמיד היית כמו
אבא בשבילי.
המלגזן הזועם
מתוודה. |
|
