|
אז היא זורקת לך כמה קללות, מאלה שקשורות בעבודה של אימא שלך
או בהליכה של אחותך, ואז היא פשוט לוקחת ת'רגליים שלה ונעלמת,
פשוט בורחת.
|
אז, הייתי החלום שלך, החלום שתמיד רצית שהתגשם, רק לא העזת
להגשים, החלום שממנו היית קם בבוקר, ליום חדש והכל בשבילי.
היום אני כבר לא יפה כמו שהייתי אז בשבילך, כבר טיפשה בשבילך,
השמנה והסנובית שלך,
|
אף פעם לא באתי עם חולצה לבנה לטקסים.
|
פתאום היא קמה ושרה לעצמה, יותר נכון זמזומים כאלה, הוא שואל
ומחייך אליה, היא גם מחייכת, אולי מצא בזה דבר ילדותי בעיניו,
אבל זה היה נחמד.
|
מנסה לתפוס אותם, לפוצץ את המחשבות, לחיות בבועה שהתנפצה לה
בפרצוף ולכלכה לה את האף הארוך בסבון.
|
כמו אוטובוס אקורדיון, המנגינה המתמשכת, ממש כמו באוטובוס
אקורדיון, יש את מי שהולך על בטוח ויש גם מי שלא מפחד להתנתק.
עליתי ובקשתי כרטיס, כדי לנסוע מכאן, למקום לא כל כך רחוק אבל
עדיין כל כך אחר.
|
איכס, נראה להם באמת שאני יאכל את הפירה הזה?! די, כבר נמאס
לי, מהיום אני סרבנית פירה! בכלל אני סרבנית, מסרבת להשלים עם
זה שאני פה ולא במקום אחר, מסרבת להכיר בעובדה שבעצם אין מקום
אחר.
|
כשדיברתי, הוא היה בקפה, כשצחקתי הוא בהה לו בזבוב שיושב ממש
בקיר שלידינו, חושב על איזה משהו שקשור לשום דבר רציני, אני
נעצבת והוא, הוא חושב על הלילה של אתמול, עם הזונה שלו,
הבוגדת, המזדיינת והכל כך בודדה.
|
איזה ראשי כרוב, ראשי כרוב - זה מה שאתם! ועוד כרוב כבוש, נראה
כאילו הזקנה הזאת פשוט תקעה בכם דגל. אתם רק נהנים מהכאב.
|
תפסתי אותך!
אתה פה, ממש לידי וגם שם- ליד הדלת, וגם פה מעל הארון.
מביט בי באלף עניים, כולן חודרות. משקיף אלי מכל הפינות שבחדר,
נשען על הקירות. מביט עמוק, עמוק לתוך מוחי, הרי בגללך הוא
עובד שעות נוספות. לפחות אל תחשוב בקול רם.
|
מנסה להבין,
רק שאין לי מושג בביולוגיה.
אולי אין לי סיבות.
|
במקום לדרוך על האדמה-
אנחנו מדלגים עליה,
במקום לבכות-
שותקים בזעקה.
|
אני עומדת זקופה עם הפנים ישר ואני לא רואה כלום, פשוט שום
דבר, אפילו אין לזה צבע, ופתאום הכל מרגיש לי סתמי וזול, כאילו
שאין כבר למה לחכות ובשביל מה להיות.
פתאום דברים שעד היום לא היו לי, חסרים לי מאוד
|
זה מדהים! זה מדהים! מדהים עד כמה החורף יכול להיות יפה
לפעמים, עד כמה המוזיקה שהגשם יוצר יכולה לרגש. מדהים איך הכל
נראה כל כך נקי אחרי הגשם, וכמה מלוכלך הוא לפניו. כל כך מושך
אותי- הלוואי שהייתי יכולה רק לטעום את אחת הטיפות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
השוטרים אומרים
שאני שקרן
החיים נראים כמו
שיר בלוז ישן
עוד מעט ודאי
אחלה במחלה קשה
ואני רוצה רק
במה חדשה |
|
