|
מחשבה ריחפה מעל ראשי. מחשבה על הרחובות בעולמי הפנימי,
מתמזגים באישון לילה יחד עם רחובות העיר. הלילה אבקר בהם.
אפגוש לבבות שבורים, ואפגוש אותי. אורות ומחשכים.
|
אנשים נוסעים רחוק, לברוח מן הזמן
והנפש אשר שומרת את כל הנעקר ברוח
מקצה הסתיו, אל תוך נבכי הנצח
היא תבלע געגועים, ותוליד את הקרוע
|
אל תפיג אותי, הקול מבקשת, עוד לא. אז אני מצמיד את קולה אל
הכר וחושב שכעת, כשלכר יש גוף גשמי וקול, היא כמעט המאהבת שלא
היתה, איננה, לא תהיה.
|
ובא המלאך המובחר גבריאל מול כס האלוהים וביקש את רשותו לשאת
במלחמה חוזרת על ממלכת הגיהינום. טען האלוהים כי ישות תבוא אל
ממלכת-השמיים ותדריך את הכל למען המלחמה המתבוששת לבוא. שאל
המלאך המובחר גבריאל ליישות זו, ומה טיבה, וענה לו האלוהים כי
מזרע האויב תגיע,
|
"התוכל לראות מבעד לאחיזת האפילה שניחנת בו? התוכל לחזות במותם
של שארית בני-התמותה רפי-האומד, על פני הארץ? וכי תוכל לראות
זאת, וראה את כוחך אשר הפגנת מולם, וכי הבסת אויביך לאו בחרב;
כי מאין הפציע כוחך על בשרך? משנאתך הטבועה בך, מיום זרעך ברחם
אימך..."
|
"תכונה נשגבת אחת ניתנה לנו, בני האדם, המבדילה אותנו מחיות
השדה והערבות, מדגי הנהרות והימים, מעופות השמיים, והיא תכונת
הבחירה וההזדמנות, ולו הקלה ביותר, לשנות את כל פני הגורל
שנקבע לאדם בראשית חייו".
|
המלחמה שממנה חששתי, הינה עולות להבותיה ממעל, וכל יצירותיי
נתונות לידיהם המרושעות של מנהיגי ממלכת-הגיהינום. צערי כובד
על ליבי, אל למצערי נצטרך להעמיד מהלומת-נגד על המשמר, למען
עתיד הכל.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"אל תוציאו עלי
מיצי גוף! "
(שתן, רוק,
פלוצים... ושאר
הדימיון
החופשי)
שיעור אזרחות
מס' 1
הזכות לכבוד |
|
