|
הייתי ילדה רגילה כשכל זה התחיל. אתם יודעים, בת 16, שתי
אחיות, חתולה, הורים גרושים, חיה עם אמא בבית פרטי בשכונה
ממוצעת ברעננה. 2 חברות טובות, בר ויסמין, תחומי עניין מוגבלים
של סרטים, קניות, והרבה בנים. דוד במיאמי, סבתא בצרפת וכולם
שמחים. בהחלט תפאורה מתאימ
|
כשהגענו לקרקע הישראלים, בוולגריות לא נורמלית החלו למחוא
כפיים. חרקתי שיניים וחייכתי לכולם כאילו אני באתי מאסטוניה
ואני אפילו לא יודעת איפה זה ישראל.
|
הלכתי על כפותיי לאט ובזהירות לאורך המשטח. הגמשתי כל איבר
מגופי עד כדי מתיחה מושלמת, בדיוק כמו איך שלמדתי, או שבעצם
קיבלתי את זה בגנים, אני לא בדיוק יודעת.
|
מורידה את השמלה, מניחה את הזר, במקומו. הפה כואב מלחייך, ואין
שום הרגשה מיוחדת. כולם מברכים, מנשקים, מחייכים, מאחלים "מזל
טוב" ו"הרבה הצלחה".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זאפוד זכאי!!!
מאדם שמסרב
לשחרר |
|
