[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא קיוותה שאמא לא תגיע עדיין. שלא תראה את הפצעים החדשים.
אבל היא אף פעם לא יכלה להסתיר את הכאב מאמא. אמא תמיד ידעה.
והיא לא יכלה שלא לספר לאמא.

האל אסר עלינו לגעת בפרי העץ ההוא, אבל אני עשיתי זאת בכל זאת.
לא היה נחש: רק הסקרנות האיומה, הבלתי ניתנת לכבישה שבתוכי.
וכאשר אכלתי ממנו, התחננתי אל אדם שיאכל גם הוא. שיראה את
היופי והכיעור המדהימים שנגלו לעיני, אבל הוא סרב.
וכאשר חווה בקשה ממנו, הוא הסכי

היא מתפשטת, לא מסתכלת במראה. מבט מהיר אל זרועותיה מגלה
שהסימנים נעלמו כמעט לחלוטין. היא מרגישה פרץ מגוחך של גאווה.
הבשר מוצק יותר, קצת יותר שרירי. והסימנים של העור שנמתח מעבר
למידת היכולת, הסימנים שדמו לתולעים מתחפרות מתחת לעור החווירו
עד שהיה קשה לראותם.

מדע בדיוני
"קרוב יותר", היא לחשה אלי, מהדקת את זרועותיה עד שצלעותי הלכו
להישבר. היא לחצה אלי את חזה, כאילו מנסה למלא חלל שנפער שם.
ואז, בלי הזהרה, נועה הייתה מרפה ממני ומתרחקת מהר. היא התנהגה
מוזר במשך שעות אחרי הדברים האלה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
I could go now, leave it all
and plunge into the sky.
Swim far beyond humanity,
beyond the sight of eyes.

Perfect shape, sharp and clean,
cuts the light so straight and thin,
even the stitches can't be seen.

I feel the cool evening wind
as yellow blossoms drop to the ground.
The jasmin scent hangs in the air.
I feel so lost in the moment, so found.

In the long night that follows,
you can tell me once again
about all the wrongs there are
and there will be no more pain.

There is no light beside the neon,
no sound beside your breath.
Immortality is near:
without life, there is no death.

I wish I had the courage
to go and ask out loud
for everything I want.
I'm not strong. I'm not proud.
I just can't.

Come to me now
in my ivory tower,
I'll show you my knowledge,
it's beauty, it's power.

The sun clings to the sky
in collisions of blue and red.
It's time for the day to die.

I'm tumbling, I'm falling, let me go!
I'm running away blind,
My eyes are still working;
what happened to my mind?!

The water slips down from the sky,
washing off pollution and leaves that died,
trailing down on my skin, carressing my face.
The clouds protect me from infinite space.

Your voice sooths me when I feel bleak,
making me talk and laugh.
As often as I might hear you speak,
I won't ever hear you enough.

In front of my eyes
inconsistent and blinking
infinity lies
and within it I'm sinking.

With warm tears and blood
I will melt his soul,
he'll hate you again,
I'll regain my control.

I can't say the words, for they stick in my throat,
becoming something harsh and bitter once they're said.
As soon as you'll hear them, as soon as you'll know,
they will only dry up and shrivel and fade.

If I reach out to touch
will you push me away?
Please, I need this so much.
Please let me stay.

I'm giving you all my body, my mind,
I'm all laid out for you to see.
But you turn back and step aside,
not even looking at me.

And I can't move, and I can't leave,
and I'll choke and I'll drown -
oh please, please let me breathe,
I promise, I won't let you down.

Will you come to me when your wings break down?
When your hair is matted and filthy with blood,
When your eyes have lost all but the pain?
Will you hold on to me when you're going to drown?

Only you can do this to me;
You make me laugh, you make me cry.
You make me write down words and pain.
You make me try and try and try.

There's something unmistakable,
bitter and strangely sweet,
in this moment of disillusion.
Simple, really, no more confusion;
this is the moment of defeat.

כולם יצאו הערב לאיזה מקום
מלא עשן באמצע העיר.
כולם שם חברים של כולם
ורק אותי אף אחד לא הכיר.

נצמדים זה לזו, הם כל כך שייכים,
ככה זה בסדר, את זה הם צריכים.
אבל גם כשהיא שם, קרובה כל כך,
אל תפחדי, הוא עדיין שלך.

כמיהה
חן בת לילית
לא יהיה לעולם
לשכמותי,
לבת - אדם.

עיניה כגביש קרות יהיו לעולם,
קולה כמשטחו נקי ומושלם
והחום מתוכה אט אט נעלם.

בלדה
ברעם מחריש, בברק מעוור,
הסערה לקחה אותו.
בחיבוק חונק הסתחרר איתה,
נלחם למען מותו.

תראה איך היא יושבת,
מכורבלת בעצמה,
נוגעת בעור רך כבשר מרקיב,
מתגלגלת בזוהמה.

אם אתעלם הם יפסיקו,
הם לא יטרידו אותי יותר.
אסור להראות ששמתי לב,
אסור לי לוותר.

ואז אני אחתוך ואשרוף, ולא אראה דבר,
כי כל מה שהיה לראות מת מזמן ונקבר.

ומשהו יצרח בתוך ראשי, שאפסיק, בבקשה, שאפסיק,
אבל אני לא אעצור, כי אפילו זה לא יספיק.

קווים מקבילים נפגשו והקרח נמס מהחום,
זה אפילו לא צורב.
בתוכי שקט כל כך עכשיו,
שקט אבל כואב.

ואולי, בתוך החושך,
תזכור שהייתי לבד,
ותנשק את ידי, ולא תפחד.

לפחד אין משמעות כשאין כיצד לברוח.
עיוורת מדמעות, מותשת, ללא כוח,
טפרים קורעים אותי מבפנים, ואין לי מספיק רצון כדי להילחם.
כשאפול, לא יהיה מי שירים אותי, ואיש לא ירחם.

הקור דופק על עורי ומנסה להיכנס
יושבת בשלוש בלילה ומחכה לנס
השעון מתקתק והלב פועם.

חושך בחוץ ומנורות רחוב,
שחור מנוקד בכתום.
אור ירקרק מהבהב מעלי
ואני נוסעת לשום מקום.

קשורה אל התורן, נאבקת, החבל חותך בבשרי.
שבבי עץ חדים ננעצים מתחת לעורי.
הן קוראות לי, הן יודעות במה למשוך אותי.
רשת של יופי הן אורגות וקולותיהן - החוטים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא הייתה בכיתה שלי, הצל. כולם חשבו שהיא הייתה רק עוד
תלמידה, כמו כולנו, אבל אני ראיתי את המקומות בפנים שלה שבהם
הצבע נמחק והשחור יצא החוצה.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
אלוהים מת
בשירותים.


(עוד אחד שחושב
שאם הוא מערבב
אלוהים, מוות
ופרובוקציה הוא
נחשב סופר טוב)


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/PersephoneHades
יוצר מס' 2786. בבמה מאז 25/4/01 2:20

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפרספוני האדס
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה