|
So I went down those mustard-carpeted steps, tried to feel
sentimental (a sense of deja vu), and continued to my car.
The car was nice to me, silent and unstaring, musky yet
warm.
|
The world was so still that if you listened real close you
may have heard its sweet quiet moaning as it opened up its
clouds and cried. By the time the cold merciless drops hit
the motionless leaves I was in a green world of echoing
childish laughter.
|
היום אני כותבת סיפורים יפים ממש, שחלק איבדתי, ומוסיפה לאנשים
שלי דברים קטנים, סודות קטנים שלי. אני מחפשת היום את הריח של
ציפייה ירוקה בדרך מהשדה-תעופה, של כוסמת מתבשלת בשבילי על
הבוקר, של סנדלים שקופים עם עקבים. היום אני מחפשת את ההרגשה
שהרגשתי כששמעתי את
|
העולם עמד על קצה האף של ילדה אחת. ככה זה היה. היו כאלה שחשבו
שזה עגיל, אחרים שלא ידעו. זה די קשה להסתובב עם העולם על האף
שלך. בכל זאת, זה די מעצבן.
|
בחוץ, אוויר חריף ונקי של אחרי גשם סתיו דוחק בנחיריי. הכוכבים
שקועים מעליי, כל אחד במקומו. הם לא אומרים לי שום דבר יותר.
אני לא מסתכלת למעלה אליהם, לא לצדדים, ולא למה שמאחוריי,
לעיניו של רועי ננעצות בגבי, שורפות דרך הבגדים והגוף,
ומשאירות אחריהן אבק בלתי-נ
|
Take me to a clearing in the forest.
Where the sun does not burn us where the sun
Does not die.
|
עכשיו אני מחליטה לכתוב שירה
מתאפרת ולובשת על עצמי תיק צייד חדש
אני מתחילה לצעוד
|
דרום אפריקה היתה
עשר שנים של גרף עצבני.
עליות שיורדות ויורדות
|
ובעצם אל תספרי כלום.
תאמרי לי עם ענייך את המיטה המוצעת לשניים
את התחושה הבשרנית את פכפוך השפתיים
שלו בשלך, את הניצוצות שם.
|
על הרצפה במטבח
עם שולחן
ועליו שתי כוסות תאומות
|
אין לי עוד מה לחפש פה אני
מפחדת למצוא
לא אותך
לא אותי
|
נשארו עוד שלושה עמודים
הם עומדים דום ומחכים
למילים הנראות בטוחות בעצמן
|
עם קירותיו העייפים
צעירים וכבר נחשפים
לדברים לא הגיוניים כמו
ניסים
|
עשרים ותשע לשביעי
שוכבת על הגב
חושבת מה אפשר להרגיש.
|
אם אמשיך ללחום רק אגיד עוד יותר לעצמי
|
צייר אותה בנפשך
כפי שתרצה
והיא
תלחש
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אחרי שמשוטטים
כאן ב4 בבוקר.
ובוהים ביצירות
משונות ויוצרים
משונים.
קצת מפתיע לגלות
שהשמש עולה
בחוץ. |
|
