תוך כדי שהוא סיפר על מסעותיו בעולם הרגשתי דחף אדיר להרגיש
אותו. לא מתוך חוסר הקשבה, להפך. הסיפורים שלו הלהיבו אותי,
הברק שהיה לו בעיניים כשסיפר על אותם המקומות ועל הנופים שראה
והאנשים שפגש, גרמו לי לחוש שאני שם יחד איתו.
זה הרבה יותר קל לכתוב כשאתה כאן.
ויש את האלו שאומרים שהבנאדם כותב רק כשהוא עצוב...
עכשיו... כשהמוזה חזרה אליי, אני יכולה לכתוב שעות.
אני מסתכלת בפרצוף שלך, בגוף שלך... שוכב לך ככה, במיטה...
העולם נראה הרבה יותר מחייך עכשיו, הא?
ידעתי שתחזור אליי...
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
