|
הדבר היחיד שאני זוכר כרגע, זה ההתעוררות אל המוות הזה. הוא
כאב.
|
תרי"ג ירחים
ואין כוכבים
אנשים סתם יושבים
ערב סתיו
|
חטאתי בתי
האם תסלחי?
אין בי הכח למחול לעצמי
|
בדרכי אל המוות
מתבגר כה מהר
מנסה להאט את הקצב
|
להרגע ברוח אביב
לשבת במרפסת על הסף
שינה מתוקה פי כמה
אמצא בבואו של הסתיו
|
האבנים נוזליות
וקר לי כל כך
|
אני לא רוצה לגרום לך סבל
לא צער וייסורים
תגידי לי
מה?
|
איך את מעזה להראות לי פנייך
ואז לרגום אותי - משוש חייך
למה בכלל הגעת אל חיי?
|
הלכתי אחרי האור
בתקוה ליציאה
|
הדף שלי שחור
כמו מה שאני מרגיש
אין זכר לעבר שלי
אין שירים יותר
|
נואף ושקרן
בוגד ועצלן
אולי כבר תמות?
|
ידעתי כוחך
יגעתי בדרכי אלייך
נפלתי בדרך
סופי הוא חייך
|
שיכאב לכולם
וגם הם ישמחו
והכל יהיה טוב
אם כולם יסבלו
|
הכירי אותי, בן בנייך היפים
בכורו של השני, אך פנייך אטומים
|
מי אני שאתן עצות
בענייני לב, וצרות אחרות
|
אנחנו שניים
וביחד אנחנו לבד
|
אלוהים גדול
אלוהים כל יכול
|
דם גופי פוקע
מוצפן בשרירים חלושים
|
אינך יודעת מדוע שתקתי?
כי לא נשאר לי מה לומר!
אינך יודעת מדוע עזבתי
גם אם רצית, לא הייתי נשאר!
|
חיפשתי שנים
אחר מגעה הקר
שהתפתח
והפך לכלום
|
היה כתוב על שולחנות בית ספרי
"קץ העולם קרב אל ליבי
ראו את המשיח הבא
חכו לבוא הקדוש הנודע"
|
לשם שינוי השתרשה האדמה בשיח
והבריאה עצרה מלכת
כמה רחוק יחפשו?
אלים, אלילים ולשווא
לא רק לאדם
|
ומה שקורה לי
לא משנה יותר
כי אף אחד לא רואה
אין שום כבש ששומר
|
בראשית בראו אותי
אני בראתי אותם
|
גג רעפים
גג רעפים
גג רעפים
כשרוצים
|
רגש מותך, כאב צורם
ואין מבין ללב
|
כלום לא נשאר
והחיים במסלולם
הנצח עבר זה מכבר
|
ביחסים כאלה - חמים, לוהטים
לא ניתן להרגיש את הקור
|
זקוקים מתפוצצים
שלהבות נשלחות
ואש בשמים נדלקת
|
לאן הלכו הברווזים?
(ע"פ התפסן בשדה השיפון)
|
הבית הוא הבטחון שלי
הכתיבה היא המפלט שלי
הגשם הוא מתנה בשבילי
|
אין ספק שהם התאימו
הלבוש, והפנינים
הכל מואר ואין כאן צל
|
רבות אהבותיי
והבדלים רבים בהן
רבות הן שתיקןתיי
כי לא תמיד מקשיב להן
|
3 שירים בני 4 שורות
נאהבים
אדם
ונפש
|
והיום עוד לא נגמר
אז מי אני שאשאר?
פורש כנפיים לאוויר
|
בבואי אל חדרה היא נסתרה מעיני
ושערה (כשראיתיה) היה פרוע קמעה
|
זהו שיר, לא מובן
אותו יבין מי שחי מזמן
זה אני, וזה אתם
וכדאי שנתחיל להשתקם
|
והמקום שלי
כבר נקבע בזמן
הוא הולך ונעלם
|
זה הגורל שלי
התעוררות אל ההזיות
וכניסה אל מרחבי החלום
|
אולי היא לא מושלמת
אבל נפשה קסמה לליבי
|
אם יכלתי להטלילך
ולהפכך לבוקר רענן
|
אני מחכה, מתי שאפשר
מחכה לך תמיד
בכל מקום שאהיה
|
אז ספרי על עצמך
ילדה נאלמת
לפני שתשובי לחלום
|
לא מודעת ליופיה
מחזיקה את גורלה
תום מלא תככים
וחיים מלאים שקרים
|
יקירתי אני חוזר
אלייך מן המקורות
חוזר אל הסריגים
ואל פתילי המנורות
|
אל תתקוף, יצרי, אל תתקוף
יש חלופה לאנשי הסוף
יקירינו יבושלו בסיר עם עוף
עם חומוס, ותחינה...
|
כשאני כותב כי רע לי
אני כותב בבלוז
|
פרצה בגדרות
לשם כוונו החיצים
שם נראו לפידים
לשם נשלחה האש
|
שיר על כלי נשק - מעבר עד היום
מהזמן העתיק עד מותו של חלום
|
כמו טילים שטסים לשמיים
כמו ארובות ריקות של עיניים
כמו זוועות במאות בלי קורבן
|
סימנתי במרקר צהוב את הדברים שבאמת חשובים
במרקר כתום את הדברים שאליי מכוונים
עם הכחול סימנתי את הדברים הכואבים
|
קראתי לה שתחזור
התחננתי אליה
|
ועכשיו הוא עולה
ופתאום הוא נופל
וזכרו נמחק
|
מי מבין? אנחנו? הם? אתם? היא? את? הוא? אתה? זה? הלוואי...
אני כבר לא מבין
|
כשבנחל היא זורמת
היא סוחפת גם סלעים
היא שוטפת וקוצפת - אך טובעת מבפנים
|
עלווה ירוקה
ערווה שחורה
קרבה מדממת
שלווה רחוקה
|
כינור דווד אתן לך
כלי שיתאים לאופייך
אנג'לה יקירתי
|
אני יוצר אשליות לטיפשים
אני ממציא עבר, הווה ותמיד
|
מר-קינד התחיל אז לחשוב
התחיל להבדיל בין רע לטוב
התחיל להרגיש דבר מוזר
|
מתכון לאסון
מתכון לתקומה
מתכון להבנה
מתכון לבינה
|
הלכתי אז לשוק בניחותא
מקשיב לצלילי חלילים באוויר
|
מהו הרגש שהינו הפכפך?
היכן מסתתרות להן מילים?
|
ניצנים של בגרות
בילדים הופיעו
ותכף מיד נעלמו
|
מתוך קיר ההריסות עולה האור
שלהבת של תקווה - אם תרצו
|
אני פיון ירוק
במשחק של גנרלים
נמצא עמוק
בעורף האויב
|
אני מחפש סדקים של שיחה
בתוך סלון של פורענות
בה אנשים נוטים לזכור
עצמם יותר מדי טוב
|
עוד מעט, עוד קצת
בסוף הוא ימצא את שלבו מחפש
|
היא שחקנית טובה ממני
ידעתי זאת מזמן
|
והשוטה פשה בשדה
בטרם נקצר
נגדע באיבו
ולא פעם נפגעה גם אבן
ולא פעם נפגעה רגלו
|
את התשוקה ואת הלהט
את אש האדמה
את הכח והאופי
שהשאירוה חמה, קרה, חמה
|
כמה טוב שבאת הביתה
אל כל הצרות שמאחור השארת
אל האמא שבוכה, והאבא האלים
אל האחות הקטנה שמתחננת לחיים
|
סדין חשמלי כבוי אך לוהט
בערב בקעת בית שאן
|
לעוף באויר, להסתובב
כמו בחיים
|
קילומטרים של רגש
מול נהרות של אבק
מסתמכים על חומה
|
אם ניקח פרחים
ונהפכם לחיוכים
ונחלקם כך ברחוב
|
ציפור בר
שפורשת כנפיה לבחירתה
שדואה בשמיים לאיטה
|
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה לי מנגינות
|
נחרכת האש בשאיפה לשלמות
בלי יכולת לחיות
בלי רצון למות
ושורפת אותי האש מבפנים
|
מה אפשר להגיד על אדם?
כשחלום חייו נגוז
והטרוף עומד בדלת
|
ברחובות הריקים, ועל גדות הנהר
שניים הולכים, בזיגזוג די מוזר
מחפשים הם סירה שתקחם רחוק
נשאר רק קורלי-טאן, האיש המתוק
|
קרעתי את הזכרון
והשלכתיו אל הנהר
קרעים, קרעים
|
קולות מחלומי בוקעים לפתע
כמו מתוך ראי החיים והמוות
מספרים על הווה מצליח, על עבר מסוכן
אותם אעבור - בלית ברירה
|
ילדה קטנה ומצחיקה
יושבת עצובה
מעשנת לבדה
|
ברקוד נחשים פצח העולם
ונשמעו לחשושים באוויר
כבר עבר הזמן
ופג התוקף
וטרם הגיע אביר
|
והוא בא
ומנשק
ואת צווארך לוקק
|
לישון המון, למשך זמן
לישון עד שיגמר העולם
|
שירים סחופי רוח
אל חוף מבטחים
|
סדר יש רק עם תנאים
מפריע יש רק לפעמים
|
שלושה פרשים רכובים - בני לילית
שולטים על לילות בני ערב
שלושה שטנים מוצלים - בני כנף
|
ולא קנו לי האחים
את שמלת הנוצצים
|
כשמחפוז ירד אל ההר
ובידיו שרביט הרעם
האדמה לא זעה
|
עולה על הבמה
ומנגן כמו מכונה
|
והנרות כבו כבר מזמן
הילדים שבכו כבר אינם
הבוגרים שהלכו לדרכם
והאשה נפטרה מסרטן
|
אני שואב את הכח מעצמי
אני מתחיל להגמר
|
תקבלי אותי
אני זקוק למחילה
להסתתר בה
מאחורי המילה הכתובה
תשחררי אותי
מהכעס שבך שולט
ותני לי מקום
אליו אוכל להמלט
|
אז חזרנו לשגרה
כשהכל באשמתי
אני אשם במחשבותיי
|
הגעתם לפסגת ההר
הדרך היחידה לרדת,
היא הדרך בה באתם
|
מה טוב
ומה נעים
שבת אחים גם יחד
|
אני חושב שאני אוהב.
אותי
כי אני לא
יכול להפסיק
להיות
אני
|
נעלתי את עצמי בחדר
והכנסתי עצמי למשבר
|
תני לי להיות שלך
ולהרוויח הכל
במכה אחת
|
מסתכל באקדח
מרגיש את האח
וחולף עם הזמן
|
המנגינה הזאת שלא יוצאת מהראש, היא הבסיס של היצרה החמודה הזאת
|
ניסיון ליצור קטע מזרחי/בלקני
|
ליין בס... עם תוספות (מידי)
|
האם יש דבר כזה?
הבס לוקח תפקיד מלודי, והגיטרה רק מאחור?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
התאומים, משהו
טוטאלי!
הפאסיבי |
|
