|
אני מרגיש את היבשה מתחתיי ומתחיל לשחות החוצה, מושך את עצמי
אל חוף המבטחים, והמילים זורמות מעצמן.
|
עצמתי את עיניי, והיא נשכבה לידי. הרגשתי את גופה הרך נמעך אל
מול עורי, את נשימותיה מחממות את צווארי. אושר עילאי שטף אותי,
אושר מהול בזימה של בן-נעורים.
|
יוסי, מוכר הבאגטים מהתחנה המרכזית והחבר הכי טוב שלי, סיפר לי
על זה. אמר לי שאני חייב לנסות, חייב להרגיש את זה, חייב לעבור
את זה אם אני גבר, חייב חייב חייב. למה מי מת? באמת נראה לו
שאני לא מספיק גבר? אני אנסה, אני ארגיש - אני גבר לפחות כמו
כולם.
|
רוח שרקה באוזניי. לא בדיוק רוח, מין צליל מוזר כזה, כמו קולות
הרקע שהשמיעו בסדרות טלוויזיה ישנות שהתרחשו בערי רפאים. איך
סופר גדול, רקדן מילים עילאי, היה מתאר את זה? צליל מהדהד של
ריקנות? לא יודע, כנראה שאני לא מוכשר מספיק בשביל לחשוב על
תיאור לבד.
|
הוא פגש אותה במסדרון בית-ספר.
|
Insomnia through my hours
Instability through out the ranks
Infernal thrust pushes me on
In us you trust, In us you shall
|
You manipulate the pieces
And order them up
So it just about makes sense
Time might have no meaning here
Just the smell of your hair
|
I had an angel that fell from the skies.
|
לא הוגן, לא צודק, לא יפה זה בכלל
ללבוש מסכה, לרמות את הקהל
הסוף הוא ברור, אתה יודע מזמן
את הפארסה צריך להפסיק, כמובן
|
כשאני נזכר אני מתפרק
רועד, מקלל, חמש שניות
|
מצחיק קצת
שהדבר האחרון שרצית היה לפגוע
אבל הדבר הראשון שעשית
היה לקחת
והאחרון
היה להחזיר
|
את לא משרתת בצוללת ואני לא אסור בכלא צבאי
לך אין אלצהיימר, ואני לא חטפתי שבץ מוחי
יש לך דירה שהיא שלך ולי יש רכב משלי
ולשנינו יש פלאפון וגם אינטרנט אלחוטי
|
אז הילד בעצם נשאר באיבוד
ובצד הוא יישב לנצח, לחוד
זה בסדר, כמין סוג של צדק גדול
בסופו של דבר, חייו כמכחול
|
מוקדש לעינת גבע, אשר לעולם לא אנהל עימה שיחה.
|
על שלא הכרת תודה על דבר.
על שהלכת לישון כועסת וזעופה.
על השיר שלא הסכמת לשמוע.
על החלום שלא הסכמת לקבל.
|
החיים די יפים, יש מספיק לעשות
לקפוץ מהגשר, לאכול עוגיות
אך לפעמים נדמה שלאלוהים
חוש הומור מרושע לפרקים
|
היא מסתכלת עליי במבט נוסטלגי
זוכרת את כל מה שהיה
אהבתנו שכבתה
ונדה בראשה
|
זו מין הרגשה כזאת של מודעות עצמית מוגזמת. הדרך הכי טובה לתאר
את זה היא כך: זו הרגשה שדומה להרגשה שיש לך כשמישהו מסתכל
עלייך הולך לקראתו - את מנסה באופן מלאכותי ללכת בצורה יותר
אצילה ונעימה.
|
אני יודע שאנחנו לא נפגשים הרבה, ואני יודע שאם היינו נמצאים
ביחד יותר - כנראה שלא היית כל כך חשובה. המרחק והקרבה עושים
את שלהם, בנו. זה נכון, אבל לא כל כך משנה - כי המצב הוא המצב.
|
מוזר. כמה מוזר. התאים הללו, הנוירונים, הכימיקלים שמרכיבים
אותי, שהם אני - האם הם יודעים באיזשהו אופן חלק ממה הם? האם
התאים שלי אוהבים אותי או שונאים אותי? ואולי הם אלו שמעבירים
בי את הרגש המוזר הזה
|
Are you different?
Are you, really?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
