|
היא הייתה ילדה בעצם, הוא קצת יותר מבוגר. החברים שלו קראו לו
פדופיל, סתם ככה בשביל לצחוק עליו בהתחלה לא היה אכפת לו. וגם
לה לא, וכשהוא היה מנשק לה את הצוואר היא טרחה להזכיר לו כל
פעם מחדש "רק ידידים זוכר?"
|
האם איני אלא עוד שחקנית עלובה במשחק הגדול והמרושע שנקרא
דיכאון?
|
כל יום אני שומעת את הצעדים שלהם במורד המסדרון
בדיוק בשעה 17:00 הם נכנסים לחדר שלי
שני אנשים לבנים עם חלוקים שחורים
|
הוא אוהב את החושך ושקט תמידי
מחפש מקום אחר אמיתי
מסתגר בפינות של חדרים חשוכים
ינשופים מציצים בחלונות אסורים
|
למה אי אפשר לפתוח פרק חדש
לדפדף כמה עמודים הלאה
לתוך מצאיות חדשה
|
הנה עוד פעם הרגשתי משהו
אולי אני לא ריקה לגמרי
|
את היצירה הזאת אני מקדישה לבן אדם יקר- חורף הדמעות
תזכור אותי תמיד עם חיוך
אם היית כאן
הייתי אומרת שלום
הייתי אומרת תודה
על הכל
|
on my little cliff of nowhere special
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"אי".
ון-גוך, כשחתך
את האוזן. |
|
