|
בבוקר אביבי, בנקרת עץ אלה זקן, התחילו, כאילו על פי סימן, חמש
ביצים לבנות עגולות ומבריקות, שנחו עד כה בשקט בקן לנוע
ולזוז.
קול נקירות החל נשמע, הקשות קלות, מהוססות. אט אט התרבו
הנקירות ומן הביצים צצו מקורים קטנים, שחורים והחלטיים.
|
בקשתי מאמא שתקנה לי דרקון והיא צחקה,
אמרה שכלב אפשר או חתול
או אפילו ארנבת קטנה.
שנלך ונבחר, מה שארצה,
בחנות החיות ברחוב שליד,
ודרקונים,
אין דבר כזה,
"אבל אתה ילד מאוד מיוחד"
|
אבא קנה לי דגים לאקווריום
שיהיה לי עם מי לשחק
אני מנקה ומחליף את המים
ומשתדל שלא לפהק
|
היה היה אביר
ושמו הוא ארתור
ידו קלה בחרב
ופגיון אשף הוא
נלחם בדרקונים
כבש שטחים
בנה טירות
ולו בכל טירה
חיכו תריסר גבירות
|
יואל קם מהמיטה והרגיש אופטימיות קטנה מתעוררת ביחד עם כל
האיברים שלו. זה היה קורה לו לפעמים. כשאווה עוד הייתה בחיים
הייתה אומרת לו שאופטימיות זה לא מילה לזקנים. "להיות אופטימי
אחרי גיל 40 זה פתטי". אבל יואל היה אופטימי, בדרך כלל, בטבע
שלו, תמיד הייתה לו אי
|
הייתי נותן לו ת'תוסטים שלי,
שילך וישב בכיתה במקומי,
ואני אשאר לי בתוך הכלוב,
ואכרסם כל היום רק חסה וכרוב.
|
רעיון-טוב התעורר לילה אחד, ולא הצליח להירדם חזרה. להפתעתו
הוא שמע דפיקות בדלת. זאת היתה החלטה. הוא חיכה לה המון זמן
וכבר חשב שלא תבוא אף פעם. עכשיו שכבר היתה שם הם ישבו נרגשים
ודברו עד הבוקר.
|
אל ידיד נפשי, האם תשמע?
הקסם שומרי נפשי שאין בם נחת,
בהבל פה השב נפשם היגעה
|
מה יש בך - איש קטן - שהדליק בי כך ניצוץ
כמו גיץ ממדורה שמסרב לרמוץ
|
ניסיתי להכנס לך מתחת לעור
|
אני רוצה להצטרף לעולם שלך
אבל לא מהדלת האחורית
רוצה להתקלף ממני,
הפרובינציה- שהיא אני, צועקת לי מתחת לעור,
חושפת מבושי הווירטואלים לעיני כל.
|
חיפושית לי עגולה,
לי ליפול היא עלולה.
אם אפתח את האגרוף,
היא תעוף וזה הסוף
|
השיער שלי משתוקק
להתפעלות וליטוף
הרקות שלי משתוקקות
למגע
|
כי הצוואר שלי כל כך חשוף
ומבקש אותך
|
ברפת שלנו יש פרה
היא גם לבנה וגם שחורה
יש לה עיניים שחורות וגדולות
ו"מווו", "מווו" היא אוהבת לגעות
|
לצוד חרוזים יצאתי עם שחר מצויד בהרבה כוונות
תפסתי אחד לקראת צהריים
הוא אמר: "זה לא עובד ביחידות".
אמרתי לו: "אל תהייה קטנוני, אחד אצלכם זה כבר שניים"
|
|
|
איך מכניסים
שלושה מיאו לתוך
האו אחד בלי
שהזנב יצא
החוצה?
חתול מכה שנית |
|
