|
תמיד, תשימו לב, הילדים הקטנים עצובים כשבלון עף להם. צופה
מהצד כמו שאני הייתי פעם וכמו שאתם עכשיו יכול לחשוב שהם באמת
מרחמים על הבלון, שבקרוב יתפוצץ, וימות.
אבל עובדה ראשונה שכדאי שתזכרו בסיפור שלי היא שהם מרחמים על
עצמם. על כך שברח להם בלון.
|
"לאן הבלון עף אמא?"
"הוא עף לשמיים, ובקרוב הוא יתפוצץ".
"אבל אין שם מחט אמא, אין שם, ואני לא רוצה שהוא התפוצץ. אני
אוהב אותו".
"אין ברירה חמודי, זו דרכו של עולם, הוא ימריא גבוה מידי ואולי
ציפור תפוצץ אותו, השמש. אני לא יודעת מתוק."
|
וכשהנייר עובר לך על היד אתה מרגיש איך כל רקמה, גיד ושריר
בגוף שלך נחתכים בהילוך איטי.
איך הם נחשפים לעולם החיצוני, נושמים את הזוהמה וסופגים אותה.
|
קצת נדוש. אבל פה תגלו מה יש באמת בסוף העולם.
|
עליזה: "את התמצית שהפרידו מן התריסריון הכתוש הזריקו לכלב אחר
כך הלכנו לתל-אביב ושיחקנו בכדור על חוף הים. בערב נלך לקולנוע
או לחברים של עליזה... לא, בעצם לזבל הזאת שעושה ניסויים
בכלבים, אין חברים טובים תמיד יעזרו לך בשעת צרה! הם תמיד
יתעלמו מהנקודות בסוף ה
|
היה היה נימוק וקראו לו נימי.
נימי היה נימוק קטן, לא הרבה הרבו להשתמש בו.
כי הוא היה נימי הנימוק ולא יותר.
|
בא לי לצייר אפרוח.
פשוט אפרוח, שעומד לו על הדף ומהסס מה השלב הבא לאחר הבקיעה
שלו.
|
הדיר של סבא יחזקאל היה בשבילו משהו מיוחד. הוא היה הוא עצמו.
אני זוכר איך תמיד שבאתי אליו, או שהוא היה מגיע לביקור אצלנו
הוא היה מתחיל לעלות זיכרונות מהדיר הישן שלו. שהעלו קצת ריח
ישן נושן. מתקופת המנדט.
|
כולם אומרים שזה להתרסק עם מטוס, או לעשות בנג'י, יש כאלה
מתוחכמים שאומרים שזו המורה למתטיקה, מנסים להשיג עוד חיוך מזה
שיושב מולם, אבל אני חושבת שהדבר המפחיד ביותר בעולם זה לעמוד
ממרחק של כמה מטרים בודדים מתחת של פיל.
|
רנטון הוא תיש
והוא מדגמן לנו
ויש לו זקן
|
תרגילים שונים בצבע שהיו לי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
באו מההפקה
ואמרו לי שאני
יוצא לא טוב
בטלוויזיה,
ושההגשה שלי
רובוטית וחסרת
רגש.
אופטימוס
פריים-טיים
|
|
