|
סבתא ממלאת את התרמיל שלי בשימורים: הדברים שלה לא מובנים לי,
אבל הם ילכו איתי תמיד. וכל שנה נפתחת לי עוד קופסת הפתעות, עם
הזמן אני לומדת ומבינה.
|
סבתא ממלאת את התרמיל שלי בשימורים: הדברים שלה לא מובנים לי,
אבל הם ילכו איתי תמיד. וכל שנה נפתחת לי עוד קופסת הפתעות, עם
הזמן אני לומדת ומבינה.
|
מה שיפה ואצילי בלילה לאור הכוכבים, הוא מסנוור בבהירות כואבת
לאור השמש, ולפעמים אי אפשר לסבול. אז היא כאבה, והכאיבה.
|
לפעמים, כשאני חושבת על לבד
אני רוצה לחתוך ולשסע.
|
להיות הילדה הכי מוזנחת בכיתה
להיות הילדה הכי מוכה
להיות הכי לא לבושה בכיתה
זו שאף פעם לא קראו לה מתוקה
|
את מביטה במראה, רואה אישה לא גבוהה
פעם היא היתה יפה, פעם היא חייכה.
|
אני רוצה לספר לך שכואב לי האור כמו
העשב שנמעך, וכמו גרגרי הבוץ הדקים, שמתחככים זה בזה
ובי, וכמו התוכים שישנים מעלינו ואנחנו מפריעים להם,
וכמו הצמרות שעוד כמה שנים לא יהיו פה והן יודעות
וגם אני אבל הרוב לא יודעים את זה.
|
אני צריכה לשמור עלי.
הרשלנות שהייתה פעם המיטה עלי אסון.
|
הוא היה איתי קודם וילווה אותי לתמיד. מנערת אתכם ואת הזיכרון
שלכם, אבל אוחזת חזק בענף של הפיקוס, אני מניעה וממשיכה לנסוע.
האדים סביבי מסתירים את פני הסמוקים שדומעים פרידה.
|
לכל מקום שהלכתי - עקבו אחרי עיניו של בן הדודה. הוא לא הרפה.
צחק עלי: אני אקח לך ממילא את המטמון, אל תתאמצי. שעת הארוחה
התקרבה, ועד שיקראו לנו לאכול, צריך למצוא מקום ולהחביא...
|
"אולי סופסוף תהיי בבית. תכיני לי מרק".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
האם זה סלולרי
בכיס שלך, או
שאתה פשוט שמח
לראות אותי? |
|
