[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות השירה החדשות
זכרונות
שלא יחזיר אותי שוב
לרגע ההוא, הכואב

אהבה
כל החיים חולפים
בתהייה על החיים.

תחת אדמה בוערת,
מסתתרת
ארץ...

אהבה
אם רק שלוותך תחדור אליי,
כאהבתך
כלשונך

בדידות
וביבשה של שפיות
היא אבדה

בדידות
וריחך בחלל מתמלא בריחות של הסתיו
ההולך וקרב.
והדף שהיה, הוא נשאר
נשאר ומסרב.

ייסורים
נבגד. מרגיש לכוד.
נבגד.
אוהב אותה,
חסר אמון.

יחסים
מתבלבלת בין מציאות
לדמיון.
בין שפע לעוני,
לדלות נפשית
לאושר.

קינה
התעמקתי בך באותו יום
כמו משננת את דמותך בפעם האחרונה.

שוב מתענה בשתיקותיך, שתיקותיי.
ושוב אתה ישנו
ושוב איננו כהרף עין.

ייסורים
את מנסה ללמוד
איך שוב
לנשום בלעדיו

עצב
חדר. ארבעה קירות. דלת. מנורה. שידה וארון.
חדר...

עמד לידי אדם.
זעוף פנים.
מתוך ארובות עיניו
מנצנצות עיניים.
כחול בהיר שאפשר לטבוע.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
יודעים מה זה כשאומרים לילד קטן "זה אסור" ואז הוא דווקא הולך
לשם?

סופני
אין לי כוח.
שיקח אותי אליו,
אם זה מה שהוא רוצה.

מכתב
הוא מוצא אותך בסוף כל יום עבודה עם ארוחה חמה על השולחן
ולבנים סקסיים במיטה...
אני מחכה לו עם כוס תה טעים שאני יודעת בדיוק איך הוא אוהב, עם
מסאז' מפנק ולבנים סקסיים ב... אוטו...
ואם רק היה רוצה גם "ההיא"
הייתה מחכה לו עם לבניה הסקסיים...

חוסר אונים
לא רוצה שעוזי יהיה שם כדי לענות לתחינת הניצחון או ההפסד
בכבוד של מכבי חיפה...
רוצה שהוא יהיה כאן לשיר איתנו עוד כמה שירים...

היפרדות
במותך חגגו לך חיים
בחייך חגגו לאחרים.
קשרו כתרים, קמו מלכים, נפלו ואינם
ואתה היית, היה ונדם.

יסורים
"כאב חד משסע את ליבי בכל פעם שאני נזכרת...
אין מקום בעולם בו אני, יכולה להיות אני.
תמונות נורות עליי כמו הכדורים שפילחו את ראשן של הנשים הללו,
הנשים שכה טרחתי על עצמי לשכנע, שאני עוזרת להן.
נותנת להן תקווה לשרוד.

היפרדות
היום נסענו ביחד מתל אביב לטבעון, כמו פעם, החיילת המתפשטת,
זוכר אותה? חשבתי שאולי, אולי זה יחזיר אותך למקום ההוא,
הנעים, הנותן, האוהב, זה שלא התאפק והניח יד על הרגל שלי,
וליטף, והתעצבן בקולי קולות, זה שנתן לי לאהוב אותו.

געגוע
והיית לי אור קטן
שדחק הצידה תקופה חשוכה.

חוסר אונים
לא הייתה לי כל סיבה נראית לעין לרצות בך;
איש שמן, מקריח, מכוער, עם שערות שגדלות כפרא על כל הגוף
(גם בגבות ובאף, זה לא שלא ראיתי), גבר מזדקן ופחדן... אז למה?

חוסר אונים
ואוכלת, מקיאה, אוכלת, מקיאה, אוכלת, אוכלת, אוכלת...
מקיאה.

יומן
הנחת לי בעדינות נשיקה חמודה על השביל שבין קצה השפה לשפה
עצמה.. אם רק היית מפספס לכיוון שמאלה...
ואז הבמאי הנערץ שלנו יצא אליי.. "יופי, עכשיו כשאת עוזבת את
הלהקה אני יכול לזיין אותך" "אמרתי לך פעם ואני אגיד את זה
שוב- אם כבר מישהו, אז משה"

יומן
ככה נפרדנו, אני ואתה בנשיקה... משה וביאנקה בנשיקה.
לא, זאת לא הייתה נשיקה של "אני ומשה אומרים ביי" כמו תמיד..
זו הייתה נשיקה של "אני ומשה מתנשקים". לא עברה בי צמרמורת של
חוסר ביטחון זה היה הכי נכון. הכי אמיתי, הכי משה. כמו
שהרגשתי, כמו שרציתי, כמו שחלמתי

זכרונות
אני חייב להודות, לא חשבתי.
כשעשיתי את זה לא הייתי בקו השפיות. לא נתתי לעצמי דין על
כלום,
פשוט עשיתי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כשהוא לי טעם וריח וגוף?!
שהוא אהבת חיי.
הנה, הריח שלו עליי
והוא משקר.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
"גרוטסקי..."






כת הסוציולוגיה
עושה אנליזה לזה
שמאשר את
הסלוגנים


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/LeehiBianka
יוצר מס' 23069. בבמה מאז 28/5/03 9:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליהיא ביאנקה
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה