צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

והמלך נדיב היה פותח את האסמים ואת המתבנים,
והיה עורך משתאות ארוכים
בחורף
ונשפים קלילים
בסתיו ובאביב.

יש לי במוח שדה קטנה,
והיא הולכת איתי לכל מקום.
קוראים לה לינה, היא די יפה,
יש לה נעל עקב ירוקה
והיא תמיד מחפשת את השניה.

בשקט של הלילה, התלחשושיות מבשרות על התאספות השדים במגירת
הגרביים.
שדונים קטנים של אנשים.

אכלנו פסטה עם רוטב פטריות וקינחנו בעוגת שוקולד וקפה.
אח"כ הוא החליט שבא לו סרט וראינו את "גבעת חלפון אינה עונה",
ולמרות שאני לא סובלת את הסרט ממש נהניתי כי הוא לא הפסיק
לנשוף לי באוזן ולנסות ללקק לי את הצוואר.
באמצע הסרט לא יכלתי להתאפק יותר, הסתובבתי

וכשהשמש שוקעת
כבר לא כל כך אכפת
מי יעמוד במרפסת מולנו

יש כל כך הרבה יופי בעולם הזה,
וכל שביקשתי היה שמץ ממנו
לחמם את קצות אצבעותיי הקפואות,

אולי זה סחרור בלבד

כמה חם לאהוב עצמך דרך אחר,
כמה עמוק ושונה ופשוט
לסמוך
על
עצמך
קצת
יותר
...

שנתי נודדת.
שבר- עצב חרישי
מתדפק על דלתי בהססנות כה רבה.

איך חיוך הנבוך
כה מתאים לרגעי התשוקה
ומילותייך,
קטנות,
מושלמות לבוטות האהבה.

להביט עמוק עמוק
בחום הזה
שכל איש היה אומר עליו
שהוא "רגיל"
ורק אני
מוצאת בו ניצוצות זהובים
כמו נוצות של בז,

והן הולכות לי לאיבוד,
וקופצות מבניינים,
מתפתלות בין שתי ידיי-
בולעות כדורים.

הייתי רוצה
לצבוע אותך
על בד מתוח
עם מסגרת עץ,
ללבוש סינור מוכתם,
לאחוז מכחול בידי
ולצייר אותך מבפנים

חמש בבוקר, שעה הזויה.
כל גופי רועד אלייך

בכאב העמוק הזה שלי
אין שום דבר יפה
ושום דבר ענוג

כי אם אדמע
לידך
תאכל את ליבך
ותשתנה לי.

הכוכבים שלי
הם בכלל לא הכוכבים שלך
ובין השמיים שלי
לשמיים שלך
מפרידות מיליון שנות אור

המבט העדין הזה
בעיניים שלך,
מרגש בי משהו בפנים.

אחרי שנעשן,
נשים את הדיסק השני שלך
(אין לך הרבה של פינק פלויד...)
נעשה אהבה
בסלון.

פרקי אצבעותיי מדממים.
כפות רגלי שואלות סימנים בחול
אצבעות קטנות- קטנות שוקעות לאט-
מותירות מורשתי להיסחף בגלי הרוח הקלים,

קובץ יצירות,
בשינויים.

לשתות בירה בלגימות עמוקות איטיות,
ללקק בקצה הלשון טיפה קרירה מזוית הפה
ללטף בעדינות את הצוואר.

יש בי צורך עז לשגע,
לא משנה ממש מי.

זה שוב אותו חלום מכה בי
הולם בראותיי עד לחץ אינסופי

כשהיעדרותך מכאיבה לעיניי,
כמו החושך השחור שלי,

מצברים
קטנים
של אלפי כוחות סוס

איך החום בפניי
מתאים לך בדרכים כה רבות-

ואתה, עטוף ערפל ההזיות,
תמתין לי שוב,
לפעם הבאה בה אפרוץ בעצמי,
לתפוס שברי ליבי
בנפילתם.

עכשיו אני שוב צוללת
במעמקים השחורים של עצמי השניייה.

ערגה למגע
של יד בצוואר,
נשיקת העוזבת על לב- בינתיים.

מה ש-
אינך מבין
זה השוני
בנשיקה של לפני
לזאת שתבוא מחר

איני רוצה להיות
זאת שמפנים את זמנך עבורה.
אני רוצה להפוך
לזמנך הפנוי,
להיות
האוויר
שאתה נושם

סימני תשוקתך
שהותרת בי
מבהיקים אלי שיניים חדות

הרוח מתחזקת,
רועמת היעדרותך בי,
כמו שפתיי
העצלות לזעוק דמותך אלי,

סימנים קטנים,
סיגריות נכבות
על כל שברי מילותיי
שפספסו את ייעודם
ואתה לא קיבלת.

מדמיינת את עורך החלבי החלק,
את אצבעותייך השקופות מחליקות על כתפיי,
מורידות את כתפיות החזייה בעדינות,
מרפרפות בעדינות על זרועותיי,
מקרבות אותי אלייך לחיבוק עז,
מלא תשוקה.

כל כך מתאים לי שתבוא עכשיו
ותתעטף בי בשתיקה המתוקה שלך,
עם השפתיים החושניות שלך
והזיפים של שבת.

אני עומדת על גבעה דימיונית,
מביטה איך אני נמסה ומתמזגת בנוף.
שדות קצורים של חיטה צהובה עוקצים-
מרגלים אחריי.

נשענת על קיר המעבדה,
סיגריה אחרונה של חצי היום.