|
באוטובוס, בדרך ל"יד ושם" שוב הרחתי את הריח הנורא הזה של
גוויות שרופות. כבר שנה שהריח הזה לא מרפה, ואחרי שנה התחילו
לבוא גם החלומות.
|
אני מכסה אותה בגופי, לגונן עליה מפני התולעים השחורות
המכרסמות בראשי, יוצקות לתוכו מרק עכור של מחשבות כעורות. ילדה
מתוקה שלי. אני לוחשת באזנה בכאב. חמש דקות גן העדן שלי.
|
בבית קפה "פנאי" ברחוב יהודה הלוי, מכסים את השולחנות הירוקים
העגולים במפות לבנות מעוטרות בפרחים כחולים, שלא ייראו כל
השריטות המבישות שנחרטו על הפלסטיק בידי סועדים חסרי מנוחה. גם
הקירות המוכתמים בטביעות אצבעות שחורות, שהוטבעו בידי סועדים
חסרי מצפון
|
כשראתה אורה מקק בתוך האמבטיה שלה, שני מחושיו הגדולים נעים
לצדדים כמו ברזלי מטוטלת בשעון - קיר וחוטי רגליו מציירים על
דפנות האמבטיה פסים שחורים, תקפה אותה חרדה גדולה.
|
בלרינת הענק, נפקנית מן הסוג הזול ביותר, הרימה והורידה את
שמלתה, מעלה ומטה ומכשפה מכוערת פתחה את דלת העץ והציצה החוצה
בסקרנות, כשאחז נתי בידו של דין, הצביע על המכשפה בהתרגשות
וצעק: "לשם, לשם".
|
עכשיו, בכל פעם שדפנה עוברת במסדרון אל חדר האמבטיה ונתקלת
בקיר החשוף, היא מחייכת חיוך אדיש ועוברת הלאה. היא לא מרשה
לעצמה להתעכב יותר מדי מול הקיר הזה. אם תיעצר ותתבונן בו
אפילו לשניה, היא עלולה להיזכר בתמונה ההיא של ונוס שהעתיקה
פעם מאחד הספרים של טיציאן
|
בציור השבועי לילד בעיתון סוף השבוע היה כתוב אותיות ניקוד
גדולות: "דני וחברו הטוב יונתן הלכו ביחד לשחק מחבואים, כשהגיע
תורו של דני להתחבא, לא הצליח יונתן חברו הטוב, למצוא אותו
בשום מקום".
|
היה מי שקרא
הצילו, הצילו
ואמרתי אני
ואמרתי אתה
|
בכניסה לבית -
ניצבת בחיוך קפוא החרדה
שכנה חטטנית
|
בצעקת החרשים
הגבוהים ממני
התחככתי בניסיון ללמוד
צעקת חרשים
|
בשדות ירוקים
איפה ששמש גם זורחת
הייתי קטנה ויפה וצוחקת עם שמש
|
האהבה שלי
אדומה ורכה
כאב סטטי
מתמשך
הולך
והולך
דבקה בי בחמדה
|
כל אותם חלומות ומחדלים
כל הדברים
ושם הם מטפסים על סולם לא נגמר
כמו מלאכים
ושוב הם מתבדים.
|
פחדיו של הים
גליו הנשברים
צדפים גלמודים
חוף שקט ועצוב
|
צריך
להתחיל
מההתחלה
ואם
מישהו
לא
יודע
|
ומה עוד נוכל לתת
שלא נתנו
ומה עוד נוכל לבקש
שלא בקשנו
|
קמתי אליך
והתקנתי שערי
את חיוכי האחרון שיגרתי לעברך
והיה שקט
|
ואף על פי כן
היו בובות הפלסטיק עצובות
כי אם היו בובות זכוכית
אולי הייתה היכולת להישבר מונעת סבל
|
יום אחד אמרה ילדה יפה : "כיעור"
ומיד הפכה כיעור
יום אחד אמרה ילדה חכמה: "טיפשות
ומיד הפכה טיפשות
|
כשביקשתי אותו
לספר לי על מכשפות ירוקות
השיב ברגע חולשה:
התגלו לי בחלום
|
מרחק של שקט
ביני לבינך
וכבר באו היונים
ורוח אחר
|
אוי טרומפלדור
מי ישא את הלפיד
אם החלק החסר
הוא החלק המנציח את האדם
|
חריפות כואבת
משחקת תופסת
עם החשיכה
קוקו קוקו
|
ומה עוד נוכל לתת
שלא נתנו
ומה עוד נוכל לבקש
שלא בקשנו
|
הנה אני
קרבה ובאה
ואתה
הולך ומתרחק
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אהבה היא כמו
לחם, או שהיא
רכה ומתפוררת או
שהיא קשה כמו
דיקט.
מישהו רעב |
|
