[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יובל ליטווין
יום יבוא ואני יחזור לכתוב...וצר לי על שגיעות הכתיב...


אל היצירות בבמה האהובות על יובל ליטוויןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי יובל ליטוויןאל היוצרים המעריכים את יובל ליטווין
קוראים יקרים,
כן... אני יודע   עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה
שעדכנתי את דף היוצר שלי אבל ...
החזרתי חלק קטן משריי
את שאר שיריי העלה בהמשך :)
מקווה לחדש את דף היוצר שלי בהקדם האפשרי.
שלכם...


יובל ליטווין,בן- 36,
התחלתי לכתוב בגיל 17
על דף נייר הוצאתי את התסכול ומאז רשמתי מס' רב של
שירים על נושאים שונים, ובצורות כתיבה שונות.

אני ממליץ לעבור על שירים כמו...
"שמות אשר כתובים אל אבנים"
"איך בחלומי"
"לא מבין"
"אמא"
"ילדי הפרחים"


נ.ב
אשמח לתגובות :)




לרשימת יצירות השירה החדשות
סמים
אתה אויב או חבר
אתה גורם לי לכיף אבל גם לכאב
אתה גורם לי לסמוך אבל גם לצרוח
אתה גורם לי לצרוח אבל גם לבכות
כשאני איתך אז כיף ובלעדיך כואב

גורל
עובר מצידו הרטוב של המיטה
לצידו הריק האחר ומתייסר
כי סופי כשלהם בסוף

הגות
משחק בין אות לבאה ומחבר עוד שורה
שתהייה לה בינה וגם הבנה
גם אם טועה מתנצל במהרה
או מתקן אם זו אינה הכוונה

אהבה
איך את בחלומי דוהרת
בסוסך הלבן ומביטה בי ישר בתוך עיניי
ומתוך חיוכך נשלחת נשיקה ורודה כשפתייך
ושערך השחור מתנוסס ברוח ככנפי ציפור

אכזבה
מנגב דמעות של מלאך
סופג אותם בחולצתי

עצב
אבל תראי נגמר לי האוויר
אימא אני מת

גורל
איפה היו המלאכים כשבכינו בין הסדינים
איפה היו המלאכים כשהיינו עצובים
איפה הם היו בכל התאונות הדרכים
איפה הם היו ברצח רבין

גורל
תהום לפניו
בין גומחה לנפילה
מימד נוסף
לא מצא

בלדה
אם תכלאו אותה בכלוב היא תמות
הם זקוקים לחופש לשלום ולאחווה
ולמרחבים הגדולים ולרצונות הפרטיים שלהן
תנו חופש לאנשי הדרור

אנשים לבושים הם
בגדים צבעוניים
מכסים הם פנים
בצבעים צבעוניים

יחסים
תפסיקי להתחבא מאחורי האמת
להתבדח על העצב
ולבכות בדמעה שמחה שבאה מהכחשה
ובכל פעם שאת מחייכת על תנסי בכוח

הגות
באבעולם בוואקום רק קיים
איפה שאין איש, ולו לא
ולא חלם ולא חלום ולא חולם חסר
באבעולם פה לא חסר
פה הכול מושלם

אכזבה
השמים רעמו על דבריך
ולבי צעק ולא הבין מדוע את אומרת מילות שלום

מחאה
הנה אתה חייל מילים
הנה אתה משרת בשטחים

הרהור
היום כולם איתי בזיכרון
מחר כולם בשיכרון
בערב זוכרים את המתים
בבוקר צוהלים ושמחים
תרבות מצולקת בנשמות עד

כאב
חולם על לצעוק את מה שבפנים
מתעורר לשתוק למה שבחוץ
מכסה במסכות ממלא בחיוכים
ישן בערות וחיי בשינה

לא בסוס לבן
אדהר אליך
אלה בסוזוקי ירוקה

פוליטית
עכשיו דם על ידיו
שוב לא שלו
ורק לשלום הוא חתר
ויצא בלוחמה

אמונה
בציר, על ארבע
מחפשים חלקים
בשבעים ושלוש
על שש מפוזרים

אינטרוספקטיבי
יושבים בבתים מול מסכים,
מלקקים בלייק.
ואוהבים בסימנים.
ועדיין בודדים.

אהבה
אני רוצה שתכנסי בדלת לבי
ותנוחי לך בפנים
ותחממי את לבי
ותחושי את רגשותיי העזים

פיוט
מדף כתיבה לדף ספיגה
בעמידה משכיבה על הצד
על השני
רטוב הדף ספוג בי

בלדה
אנשים הולכים חוזרים
נולדים מתים
טסים חוזרים
קופצים עולים יורדים
והעולם ממשיך לזוז כאילו כלום לא קרה
ולא השתנה

טבע
זהוא נהר הגועש שזרם ועיצב את דמותי
אחריו הותיר אמות בולענים או וודיאות
לא רק על פנים זרמים נחלים

גורל
למה זה תמיד קורה לי
שאני תמיד מתאהב בבחורה שכולם רוצים
כולם חושקים

אהבה
הוא/יא חלמ/ה שת/יענה תעלי/ה אלי היה בסדר
הוא/יא הדליק/ה נרות כמה אבוקות ריחן
הוא חיכה שתעלה
היא חיכתה שיעלה

פואמה
מדייק את החומר ככול שניתן
כי כול שארית היא עוד יום, עוד מחר
מצמד אל השבלונה, מחליק ומסדר
מדייק, ומדייק שיישאר אם יהיה מחר

בלדה
מימיך הסוחפים
הם אשר מעלים בי זכרונות
של מים סוערים אשר עברנו ביחד
ואולי עוד יבוא היום ותתעשת
והשמים יבכו

הגות
היצירה שלך לא מכוונת
היא התכוונה לחוויה
של נקודה מיוחדת
שלא נכספת

אך האח
נח בתוך פח
מלא בלכלוך
ושארית רקובה

גורל
לא יכול עוד לחיות במלחמה
הנחתי את הרובה אבל היריות ממשיחות
ושוב הענן מוריד עוד אפר של מתים

פיוט
לבן בוהק אותך אוטף
סובב סביבך בנוגע לא נוגע
חושף אך לא חודר מבט
מאט אדום בגבולות המותר

אהבה
לא רציתי לגלות לך
שאהבה
החומה שלך
שברה

זכרונות
ממלת היא מגירות
מדי פעם פותחת
לדשדש בזיכרון

גורל
אז בחיים
חלקים חלקים
אספנו אנשים
הם לא נושמים
הם בחלקים

אכזבה
לרגע פתחתי חלון והיא עפה עפה לה פתאום.

בלדה
בחדר קטן נכנסה אהבה הרבה אהבה
לחברים, לידידים, לקרובים, להורים, לאחים,
גם לחורגים, לחיות ולצלילים

גורל
אבל לא אני, אני.
והוא, בטח לא הוא.
אילו זה שנראה במראה, למרות כול ה"שרוף", עדיין שקוף.
בש-בש אני ולחם, בעמקי מעמקי לא ידעתי לדמיין את שנפלה נפשי.

גורל
אמא אמרת לי שאנחנו ילדי הפרחים
אז למה אנחנו כל כך סובלים

יחסים
ישנה הסכמה למוסכמות מסוימות
ולאחרות ישנה סלידה, לאנשים מסוימים
אין כאן חברים כדי לשרת
ישנם חברים בשביל החברה

חלום
צעד צעד כמו החיים לכבוש אתך ואת רחבת הריקודים
לעצור ברגש בזמן שצריך לשחרר את אחיזתי רק לרגע
כדי שתסתובבי לראוותי ולצעוד את צעדיך לצידי

בלדה
בבית קטן, קטן מאוד
שמח, שמח מאוד
נכנס לפתע עצב, עצוב מאוד
וכולם דואגים, דואגים מאוד

אהבה
כמה הרבה את מדברת
ולא אומרת כלום
כמה הרבה את חושבת
ולא עושה כלום

הגות
צועק הכול בקול
רק שאיש לא יסבול
ביום של המחר
את האני של אתמול

אהבה
לעולם לא אפסיק לכתוב לך שירים על אהבה
ועלינו...

שכול
כיתוב חרוט על אבן
אותיות בינם רווחים
סיפורים של אנשים
היום אנשים של סיפורים

אכזבה
קיבלתי מכה בראש
ועכשיו כואב
והכל מטושטש מעורפל
מסוחרר לגמרי ולא מבין כלום

גורל
הם רואים אך לא אותי
הפצע לא ניגלה ולא ניגלד
כוסו בשכבות רבות של חיוכים

אהבה
על זריחות מחוברות
בין צלילי אנחות
נקישות ופריטות
וקווים שחוצים
את רחשי לבי
בך

תחושתי
קפה נמס עדין
סוכר בצד וכוס סודה
שולחן עגול רגל אחת
שני כסאות אחד בודד

גורל
אותך אהובה בחרתי לחיים
ולכן שיחררתי שלא תיפגעי

אינטרוספקטיבי
ליצן בתחפושת אם סמל ממשל
רוקד לו סביב ספר מאושר
צוהל הוא ברוב אך שוכח לערוב
כול אחד אותו סובב ואת דעתו כך מעפעף

בלדה
לטוב ולרע אתיך לכופת נצחים
רציתי לצעוד יד ביד ולא לחכות לך
לחוות חוויות משותפות לנצח
ולהשתטות בין כול השקיעות שנוכל

גורל
מביט מחלון החיים
והם נראים יפים
והיציאה מן הדלת
נראתה מסוכנת

יחסים
כל חיי רציתי לחיות אך החיים ברחו מימני
כל חיי רציתי למות אך מתו במקומי
כל החיים הם מתים והמתים חיים בתוכי
סודות ורוחות ושדים עצבים

מחאה
עד עכשיו צחקת
עכשיו אתה תבכה
אך מה יהיה אתה יורה
ואתה רק ילד

הרהור
עבה כקליפה אך דקה כבועה
אטמוספרה בספרה שונה
מתנפץ לו הסלע

אהבה
איך את בעיני נוגעת במבטך העדין
ובשפתי את נושקת בעורך העדין
ואוזני נמסות לקולך הערב
ואיך בחיוכך את מקסימה אותי

אכזבה
עוד נישארו בדלי הסיגריות שלך בתוך המאפרה
כשאת כבר לא כן
והקופסת הסיגריות שלך עוד בפח
לצד ליבי שאותו זרקת

זכרונות
פוטוסינתזה
עץ ללא פרי
רק תמונות גדלות עליו
תלויים זיכרונות

הרהור
בתוך קססונית ריקה מחפש את השפיות
טובע בתוך לועה השחור מחפש אור
הורים ומורים מורים לי את הדרך אך נופל תמיד לשחור

עצב
בבקרים ללא אור ולילות ללא חושך
רגעים של עבר וכאילו הם עכשיו
חלקים מפוזרים של אנשים שלמים
אנשים שמתפזרים מחלקים מהעבר

וידוי
לא אין פה דלת יציאה
זו קופסה והיא סגורה
לפעמים היא נפתחת
אבל לא יוצאים הדברים

גורל
שקופים פצעיו, פנימיים.
מלאים פנים, לא שלא.
שמות של מות, חרוצים.
בזיכרון שן נושן, ושלו.

אהבה
איך שברתי את רגשות הקרח שלך
איך נכנסתי לרגשותייך והשפעתי על לבך

אהבה
אם היה לי מפתח, מפתח קסמים
היית נותן לך אותו
שתיפתחי מבפנים
מפתח קסמים שיפתח את לבך מבפנים

אכזבה
הכוכב שכתב את שמך
כבר נפל
ובאופק את כבר לא נראית
ולמרחק רב כבר לא אלך

הגות
במחברת חדשה
בדף לבן
יד תשושה
בלי מטרה

אכזבה
למה אני תמיד נתקע
עם אחת טיפשה
שלא מבינה את מהותה של אהבה

ארוטי
ואת עדיין בהלם מהשיא שאליו הגענו
ועדיין שוכבים מחובקים
ולא רוצים לעזוב
ולא רוצים אפילו לקום לשירותים

שכול
ועוד נשאר שרידים
של מסוקים שרויים בענפים
ומה שנשאר הם הזכרונות והתמונות
ואנדרטה קטנה שנחרטה
לזכר 73 הנופלים

זכרונות
אם כפפה שספוגה בעיסה קרומה
בחולצה רטובה בין זעה לדמעה
כבר אין פינה נקייה לנגב
עורב לדקה שתמתיק תכאב

עצב
נותרים עזובים בין דרכים
משמיטים בין צללים
מותירים בדרכים
צלם אנוש

עצב
בלבי שוכנת דממה רועשת
השקט מכסה את רעש פעימות לבי
מחשבותיי דוממות ראשי ריק ממחשבות
רעש תקתוק השעון מכסה את רעש זרימת הדם

גורל
כבדהירת סוסים
הדפו המדחפים
את מסת האוויר
בשכבת האוזון
והשמיעו חרישם




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
תגידי, את
בהיריון?

לא, סתם אכלתי
משהו לפני
שבאתי.


ציטוט נבחר
מראיון עבודה


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/YuvalLitvin
יוצר מס' 22026. בבמה מאז 10/4/03 4:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליובל ליטווין
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה