|
יש כל כך הרבה מקומות בך שלעולם לא אכיר
כל כך הרבה אהבה שעדין לא הענקתי
כל כך הרבה נשיקות חסרות
|
בתוך הבד הלבן
זכרונות מהחורף שעבר.
|
חוזרים למקורות,
כשהאדמה מלטפת את הרגליים,
רגע לפני הסוף,
כשהרוח עושה שמות בשיער,
חוזרים.
|
וחום, כמה חום מסביבי, עוטף אותי בשלווה שאופיינית רק לימי
הקיץ שלא נגמרים.
אני נמסה,
|
היא כל מה שטוב בי
בלי הרע
מבלי לפגוש אותה
חיות אנו חיים מקבילים
|
המילים נלחשות בעצבנות, ואני מפרקת אותן לאינספור משמעויות
נסתרות.
|
ביום בו מתו הציניקנים הגדולים אני לבשתי חולצה קצרה, מוזר
איזה פרטים אנחנו זוכרים מרגעים כאלה. הציניקנים מתו, ולי לא
נשאר אף אחד. ביום בו מתו הציניקנים הגדולים היה לי קר, ביקשתי
ממך שתחמם אותי, אבל אתה היית הד של עצמך, לא ממש שם, לפחות לא
שם איתי.
|
אני אוהבת שוקולד, אוהבת מאד.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני צריכה מישהו
שידחוף אותי
מהגג. יש לי פחד
גבהים. |
|
