|
היה זה בלילה
בו נאלם צרצר אחרון
נדמו נביחות כלבים
|
צלצול שעון מעורר
קטע לילה מיוחד,
אור ראשון פורר
זיווג כמו לנצח נועד.
|
במדרגות של ברזל
עליתי ברגל קלה
מסמטה אפלה
אל דלת ביתך המוארת.
|
בחוף שלי אין מזח.
רק סלעים, צוקים ונקיקים
ודגיגים קטנים שטים
במי אפסיים
מפזזים במרדף שובב
אחר אצה שגרף
גל מתנפץ.
|
אני יושב בחדרי
נועץ עיניים בסלולרי
באוזניים כרויות
לצלצול טלפון
|
כל עוד נשמה באפי
עד בוא קץ הזמנים
בין גלי שיכרון החושים
מרחף בכנפי התקווה.
|
פגעה האבן
בפני המים
ושקעה
|
יכולתי בך בקלות להתאהב,
בקולך, במראך, בצחוקך,
לולא הכאב
|
במשיכות רגישות של מכחול
טבול בצבעי הקשת.
|
בגד ים מינימאלי,
אגסי שדייך הבשלים,
|
משעולי לב נסתרים מעין,
מבוכי מחשבת ביד אמן
רקועים בין בקיעים
לא תדעי נתיבם.
|
נדרתי לנצור ממחטה.
טיפה מדמך ודמי
ספגתי בשוליה
|
רציתי לבוא אליך
בדממת ליל
אל שדה החיטים
|
כשתלכי מעמי
כצל
תלווך תוגתי.
|
רוח קיץ פרעה שערך
וזהרורית קרן אור
ריצדה בתלתל;
|
בדכי גלים
קוראים בשמך
נמחה
|
מוטל על מיטה הלום יין,
בוהה במראה שממול.
צל מפלצת ירוקת עין
בה נשקף מגחך בזלזול.
|
רקיע שחור
היה חופתנו
ריבוא כוכבים
לנו עדים
|
בקיטון צר ומאובק
לצד מיטת כלולות מיותמת
אשר מצעיה הלבנים הצהיבו
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זה אני או שהאיש
הזה למעלה רוצה
לבלוע את "במה
חדשה"? |
|
