|
הוא יושב על הספה. בודק הודעות במזכירה. הוא אף פעם לא שומע את
הטלפון מצלצל כשהוא מתמוטט בדירתו אחרי לילה של בילויים
במועדוני רוק והשתכרויות ומכות.
"הגעתם לאמיר ברנסון, אני לא פה אז תשאירו הודעה. ביי". הוא
שומע את עצמו במזכירה שלו, וקולה של שירה ברקע, צוחק
|
"בוקר טוב". הוא בא ונותן לי נשיקה על השפתיים. "רוצה קפה?"
אני מהנהנת לכן.
מתמתחת... מה יכול להיות יותר מושלם מזה? בוקר עם שמש, רוח
נעימה, מזג אויר מקסים, קפה ועודד.
ואז נזכרתי באתמול, ושוב נוכחתי לדעת ששום דבר לא מושלם.
|
בהרגשה מוזרה צעדתי בשדה. גם אנג'ל ועמית, ראו על הפנים שלהם,
אפילו בחושך, שהם הרגישו כמוני. או לפחות דומה.
מצד שמאל - הכביש המהיר, בדרך לתל אביב. מימין, עומד הסיוט.
|
וכשאנסו אותי לשתוק
שחררתי לאויר
צליל מתוק
שהזכיר לי את השקט
שבקע ממך
|
אף אחד מהם לא רצה להתנתק. במבט אחד, אמנם ארוך, הם גילו כל מה
שרצו לדעת.
שבוע עבר, והם עדיין היו באותו מקום.
פתאום, היא חייכה.
פתאום, הוא בכה.
הם סוף סוף הצליחו לזוז, ונגעו אחד בשני באצבע של היד הימנית.
זה כאב... אבל היה שווה. שנייה אחת והכל נגמר.
|
מסתכלת על קירות החדר שלי. פוסטר של מטריקס, ספרים מיסטיים,
שמות של להקות רוק ומטאל על לוח שעם יבש, כמה בגדים שחורים,
זאת המהות שלי? אני תוהה בפחד.
פתאום, כמו בחלום, העיניים שלי רואות רק חושך, ודבר אחד מואר
באור מוזר וכהה. האולר שלי.
|
והמשכתי לרוץ. מהר מהר מהר עד למעבר לאופק הרחוק ביותר, וסוף
סוף עצרתי.
ידיי על ברכיי, מביטה קדימה ומתנשפת.
כואבת לי העין. היא די אדומה ועדיין מדממת, נדמה לי.
|
הוא אומר לי שזה מקום עם אנרגיות מדהימות, איפה שהיינו אז.
מחייך ומסיט קווצת שיער ארוכה מפניו הזוהרות.
בואי, הוא אומר לי, ואראה לך מה זה רגש.
והוא לא מנשק אותי, לא סוחף אותי בזרועותיו. רק משכיב אותי על
הדשא ואומר, "תעצמי עיניים".
אז עצמתי.
|
וזה לא שאני זונה, הממ... אני לא לוקחת כסף. ואולי כדאי שאני
אתחיל, כי הדירה שלי כבר נהיית ריקה מדי ומסריחה מדי מחוסר
השקעה.
חצי שעה לאחר מכן אנחנו עוד מדברים קצת, ואז, או שהוא "צריך
ללכת" או שהולכים לישון. ונגיד והוא הלך, 10 דקות לאחר מכן אני
כבר מרגישה א
|
אפשר לומר שנועה זוכרת את כל הפרטים של הרגע הקוסמי הזה.
החלילים בסוף "ואת מתפשטת" והגיטרה של יורם חזן הסולן צורחת
ביחד עם הקול שלו.
זה היה מדהים.
|
מתפרץ החוצה
קורע
צורח
תשחררי אותי...
|
A river of hope
And a flame that never stops
To burn all sympathy that exists
Inside a heart
They'll tare it apart
All beautiful souls that exist
|
At those moments of catastrophy
All sadness and happiness mix
A mixture of beautiful colors
Red was you.
|
She says I have amazing eyes
He said I had amazing lips
She says to me "I love you"
He said he cared for me
|
Always among us
Fertilizing our hell
Always among us
All this death. Oh well.
Oh well.
|
עור בעד עור וחיים בעד אלמוות
או אולי רק בתוך הראש, במחשבת הטירוף
ואשא עיניי אל השמיים ואראה
אם אכן נכון הדבר.
|
ומה אם אפסיק לכאוב ואברח
ויותר לא אבכה ויותר לא אצרח
את נפשי הפצועה הצידה אזרוק
אחשוב שטוב ואביט לי רחוק
|
תולה בחבל את האור
שתמיד היה חבול
חנוק גם בלי להתאבד
לנצח אשמור אותו מת
|
לא תמימה, לא תמימה!!
אתם עוד תראו
מרתף שחור של שקט,
תראו בנפשי כשאפתח
בנתיחה לאחר המוות.
|
אמא תרגעי
זה רק הפחד,
שמחלחל לו עמוק בפנים
|
לקחתי את הזמן בידי וחתכתי
|
באופל ליל חשכה נפשי
נפלה אל תוך אפלת עצמי
נגעה במותה
וחזרה אליי
|
אני מצטער. אוהב אותך. את יודעת?
3 מושגים שאני שומעת ממנו הרבה
ורק מתגעגעת
כבר כלום ממני הוא לא רוצה
|
.הוא מתקעקע כמו שד
הוא נותן לי את היד
ומדבר.
|
שירטיני כעת בציפורן מושחזת
ראי איך מבטי מתאווה לבשר.
|
חשבתם פעם לבכות
זה כואב שהבכי מזוייף
חשבתם פעם למות
זה כואב שבתוך הנפש אתה נשרף
|
זו מציאות של דמיון
ודמיון מציאותי
שהופך את האושר לצבע.
|
ולפעמים
שניה לפני הגליוטינה הנפשית
בעצימת עיניים אחת
ונשיפת שפתיים
הכל בסדר, אפילו בדמעה מנצנצת.
|
קולות
למה הם רודפים אותי
ולא אני אותם
|
דילוג של יופי מעליי
משחק של אור וצל
עובר, נוגע בפניי
אינו מתנצל
|
לא חושבת, לא יודעת מה לחשוב.
4:50 לפנות בוקר. בחוץ קפוא. אני שוכבת במיטה בחוסר מעש ועיניי
פקוחות.
|
אתה כל כך יפה כשאתה שותק, אהובי. בשתיקתך אפשר לקרוא את
העולם, ולחזור ממנו מלא חוויות. בשתיקתך ונוס מחווירה ונדהמת
ואפילו קופידון יושב ונרגע, כי כעת מצא יופי המשתווה ליופי
האהבה. בעינייך אוקיינוס של גלים מתנפצים - המחשבות שעוברות
לך בראש.
|
שבורחת מפה והולכת לשם
שבורחת מעצמה והולכת לאיבוד
שלא מבינה כי הזמן כבר אבוד
|
בעתיד פעם חשבתי
יהיה יותר טוב
בעבר אני חושבת
על ההווה הקרוב
|
ריסים ארוכים ותלתלי פחם
זרקת אותי אל תוך מחרוזת הזיות
שבוע של שכרות ועברה כבר שנה
מאז אהבתיך
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כתיבת סלוגנים
היא הדרך המהנה
ביותר לבזבוז
זמן שאני מכיר,
חוץ מלקפץ
בדלגית עם רגל
אחת ולאונן בו
זמנית. |
|
