[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 starlight

אל היוצרים המוערכים על ידי כוכב סטלהאל היוצרים המעריכים את כוכב סטלה

לרשימת יצירות השירה החדשות
מקום
איך הסתרת מעיניי
צחנת הביבים בקרבך,
וכיסית בשמיכת האורות
שאשן.

תחושתי
אשזור רגעי כמיהה בבדידותי
הומה רוחי הלילה
וחיבוקך לי אין
בשתיקותיי נושפת סערה.

קינה
...דהה בצבעיו השקטים
אל מולך

עצב
כמו זו הרוח
הסוחפת עמה שובל העלים
מבשרת שלכת ימיי.

געגוע
אולי מתוך גלמים מיובשים
תבקע תחיה מחודשה.

געגוע
איך נעת בהס
מתפתל לצלילי.
נהמת לבי חפנת
בכפות ידיך
עד תום.

שירדו השמיים
לנשק בתוגה עמומה
לאותה אדמה...

עצב
איך רמסו אותך אל העפר
כל השעות הקטנות אל תוך הלילה...

על ארמון הסולטן יספר
וסריס המענג את גופי היתום...

איכה חוצה היית בליבי
עובר בפסיעה גסה
מהתל
ויורד אחוז שד -
אל השאול.

שם ישכח הכל
וימחק כעקבות רגליי
בחול הזה שכה אהבתי.

ארוטי
חרש אפתל לחיי בינות זיפיך
אל צפונותיך - ברטט לשוני אפלוש.

עטפיני בחומך
עד תהיינה קרנייך
שורפות בעורי
למען לא אחוש עוד דבר.

ישארו עימי
לנצח חרוטים
בתוך כל החלול.
בתוך כל המלא.

בדידות
שריטות הדרדרים האפורים בקרסולי
ומשקלו של תיק המסעות הזה שעל כתפי

עובר עימי בדרך ילדותי
חוצה בדרך נעורי.

געגוע
קשים הופכים ימיי
ימים של מלאכים עומדים בפתח
עקלקלה הדרך אל לבו
אין מוצא.

בהזיות שלך
אולי אופיע בכנפיים לבנות.

כמיהה
זונתך אהיה
זוגתך
מלכתך השותקת

ארוטי
בוא וצלול אל תוכי
כי גופי מתייסר
וחסר את גופך.

געגוע
מפשילה מלמלות שימלתה
חושפת ירך מעוטרת
בתחתון תחרה.

כפותה בעבותות חייה
ולא נשמע בכייה
מתוך באר סתומה.

שתניח ידך מתוך כוונה.
שתסיר המחיצה.
שתנסה עוד.

רק הבל פיך אחוש בערפל חלומותי
גונח על צואר, נושם אותי,
ומתנשף בי.
גופי עוד מתפתל בתוך סדינים זרים לך.

הגות
וגרגרים קטנים של חול
יתרוממו
כמו נתן להם האל כנפיים
ויהפכו לאבקנים.

אהבה
בשם מבחן הזמן
אנציח מילותי בעבורך
על כי היית הכסות
לנפלאות מערומיי,
על כי היית מפרץ
למחוזות סערותיי.

מורבידי
בהגיעי ספוגת עננים ותשושה בפניך
הייתי סוטרת לך
אלוהים.

אהבה
יש משהו עצוב בהן
כשהן זקופות
אך מרכינות ראשן בבישנות סגולה.

דורש במחילה פרי בטני
ובטני לך עקרה לעולם!
אין עוד דבר עבורך בחלקת עולמי.

אינטרוספקטיבי
וערגה מתרפקת
יוצאת לקראתך
לא בביטוי שפתיים
אלא בפנימי שבדבר.

ואם אסלח לך...
אמרח ביוד את הפצעים
אשק ללחי הבוערת
ואולרי יחתוך בחבל התלין

הרהור
במעופי
רק שקט יעטוף בי
עיטפוני תחרה פרוצה
ואל תבכו עלי

קינה
השילי כנפייך מעלייך
הן בעולם הזה
לא נותר עוד איש
שיאמין במלאכים.

בדידות
עכשיו זה גשם זלעפות
חובט בי
ביום יוקד שרבי.

כמיהה
אחזר בערגה
כמו הייתי ספן
שנפשו אל חופיו
ואתה ספינתו.

שאחזיק ולא אפחד לראות
שאין שם מפלצות
זה רק השקט...

כמיהה
לו ניתנה לשתיקה זכות הדיבור
הייתה שתיקתי מתנגנת בך
משמיעה בקולה
ללא חשיפה.

כמו נאספו בי
המדבר, והשממה,
והחולות כולם.

ראה,
כי בלא חוס
חופזים ימים

קצרצר
חדר מואר בממלכת השקט

ארוטי
חופן כל יצריי בך
הפכתי עוגן לחופייך
אשלח לשוני שתתור בך
עד אחוש בזרמייך
כמו טבעתי בים התחושות

געגוע
עיניך כסות לובשות
ידיים חבושות כיסים
הן רק אתמול הייתי כאן...
אסוף אותי אליך
מתוך שקי הלב הרכוסים.

כשהגשם פסק
ושמיים נשמו לרווחה
ועלי הטוליפ בהקו בסגול

קצרצר
למען הטמן פלח מבוכתי.

כמיהה
ליבי שוקט וגם גועש
ומתכרבל עימי בשקט
בתוך ניחוח השמיכה

אהבה
ילדי
מרכז ליבי
אני נושאת אותך איתי
בכל תנועה בכל גלי המחשבה

וכל כולך פליאה
מכל המתחולל, המחולל,
מכל תנועה של יד

את כל אותן היקיצות
מקיצה כמו בין טיפות הגשם

כי משחת את שפתייך באודם
וציירת להן קו,להכתיר בהן חן...

הרהור
אם הרעידו כנפי
מקדשי שכינתך
אם לא הטיתי אזני
אל המיית תשוקתך...

איכה ינוע ורגליו שקועות באדמה הזו
חייו תלויים בה.
כל ישותו.

אהבה
כמו התמזגו גופך ותנועותייך
בתוך שמיים
בתוך שלוות הכפר הזה
כבתוך חלום.

ארוטי
עודני חש במותניי
נוקשות קימורייך
כמו לפתו בחושיי
כמו ידעתי אותך כל חיי.

אינטרוספקטיבי
הצער מלטף בי לניגון פסנתר
כאילו מנחם
לוחש לי "מחמלי"...

כמיהה
ורק המים לאצבעות רגליי ימלמלו
ברחשים קטנים
וכל כולי שאסחף במערבולת מעלה...

ובעת שקביים מעץ
נותרים יתומים לרגלייך
תושיטי ידייך לחבוק את בכיי
לאחר מעידה.

אינטרוספקטיבי
ושפתי הבאר הקרובה
יבשות בסדקים עמוקים.

כמיהה
ורציתי לגעת
להכיר כל קימור
להניח פני על לבך
וללמוד...

הוא לא ישפוט
ולא יחרוץ הדין
על טעויות חיי
על בחירותיי.

בדידות
לידות חדשות לא פורחות בבדידות
זקוקות לנדנוד עריסה

געגוע
לימים הייתי באה
ורגלי יחפות
מרחוק עוד נשמעו
פעמוני הבדולח בגני
ופרחתי

בדידות
ומי בגדולתו יפרוש עלי כפיים
ויתפלל למעני, ויתפלל,
עד יעלה בי אור.

כמיהה
לא מושא יצריי תהיה
כי אם מושא כמיהתי
לפיתת שפיותי בבשרך.

משהו מתנועע,
מתפתל.
משהו זע בחוסר שקט
מהסס, מבוהל,

אהבה
לומדות לראות בך במקום עיניים
צמאות לחוש כל גבשושית
כל וריד...

קשה לראות כנפיים לבנות
כשהתריסים כאן מוגפים
ואור ירח נותר בחוץ
ומחייך כמו תמיד

בלילות הזויים
טרופה הפכה שנתי
נמלי גועשים סוררים
אין עוגן.

לכל אדם שחלף בחיי והותיר חותמו.
לכל אדם שהיה לי לכלי
ששיחק על במת חיי ותרם לגווני.

סובב על ציר גלגל חלוד
שב תמיד לאותה הנקודה
ולא רואה.

בדידות
כי מילים לא תמלאנה
את הבדידות...

וסכיני גילוח חלודים
כי אין בהם שימוש

תווים מקודשים
כמו משייטים שותקים
בארץ תבונתי
בשדות מחשבותיי

הן לך המפתח לכלוב!
והכלוב לא קיים...

מפלס בי דרך
ובידיך עולה בי פיתולים פיתולים
איך הפחד משתק לעתים
פעימה אחר פעימה.

געגוע
חוס עלי
פזורת הנפש,
כי מזור לא נמצא לי
בכל עולמות הלב.

וחש איך טיפות קטנות של טל
יורדות כנחל על עורי
מלחשות בקרירותן בין ירכיי.

ג'ננה
כוחות הרשע הדומם
עוטפים שמלה שחורה
צורב הבד, אחוז טירוף.

אינטרוספקטיבי
ואור גנוז מתוך סבכי הפרא בתוכי
יוצא ומתמזג איתך בתוך שמיים

כמיהה
וארכין את ראשי
עד עמקי צוארך
ואצחק. ואבכה...
עד אבוא לקראתך.

געגוע
עד תכה בי שרש - בוא
עד בזך מלותיך תערטל את כסותי,
הלא תצטנפנה לשונות האש
והרי אדום בוכיים יעטורו.

מבטי מכתים את האור
צל החושך שבי מצטנף

קצרצר
וקידשתי אדמתך בגופי
והרוויתי אותה
עד נבטתי אני.

יחסים
ואנוכי,
עתים כוחי בי
רוחקת חרישי
עד למקום בו
לוחצים לקרסוליי
שלשלאות מרכבותיך

אמונה
כעת שוזרת היא
עוד תלתלים כסופים
בשיפולי אהבתו של ים...

ועל השמיים ספר
איך בכו לך...

כמיהה
רחשים כנחשים יתפתלו
עת ארכון לקראתך
ואגיש לשוני בעורך...

משייפת לי חרב
ובונה לך לעטרת ראשך
צריח זהוב.

אהבה
ממרחקים סוגד לי
שתיקותיו כאבנים
נחות על אם דרכי
ספוגות בעקביו.

הזמן לא מחכה לי
ומצייר בי אותותיו באהבה

חורץ דינך בלא רחם
אוחז בשארית ימיו וכוחותיו
לופת חבלי הנפש
הן עבורו האושר הינו החטא.

עוצמת את עינייך אמא
נושמת ברכות, כאילו שנרדמת...

והמילים עוד מתחבטות
שרועות על דף ספוג תפילה
ואין מי שיוכל לו.

מורבידי
איך הפכתי שקופה בעומדי עירומה למולך
וגופך מתחבר לגופי
וניגון השעון מתקתק במתיקות
עוד מעט כבר חצות

מורבידי
עוד מעט כבר חצות
ובלכתי אותיר רק עקבות
עת הרוח תבחש בחולות
תכסה על הכל.

הגות
עשה שלא אפחד
במידה בה תשכון בי יראה
מתוך שאבין שהכל בתוכי ואני בכל.

שמלתי הקצרה חגה סביבך
במחול מטורף ורוגע...

תתכרבל כעולל ברחם סדיניה
ותחלום
כי הייתה מלכתך.

עוד מנסה שלא לשמוע
קולך צרוד קורא בשמי
וקול בכייך בכריות ספוגות הרעלים
ונדנודי ראשים כפופים בעצב
מעושה.

קטונתי מלכתוב את חייך לספר
וכל מה שאכתוב יוכל להכיל רק שיירים

ארוטי
קרא לי
שאבוא
ואבוא עד אליך...

אהבה
נוגע בקמטים ונבהל
הם לא ייעלמו רק בגלל...
הם לא כואבים
אתה יודע...

מצב
והיד שלך על מתניי
מותירה חותמה
וחולפת.

...שברים של חיוכים.
ילד מתנפץ לרסיסים.

תחושתי
הביטי אהובת לבי
איך שוב את מחוללת בי.
משב רוחך אוחז בשתי ידי,
מקים אותי

קובץ שירים
משהו מתעורר שוב
ומתכווץ למראה הפלצות מסביב

קצרצר
ואיתך
פותחת דלת ועוד דלת
ועוד...
בטירוף איטי ושיכרון.

וריח אדמה שיעלה בנחיריי
ומליחות דמעות אשר מחלחלות בה.

מצב
על מצחי החותמת
ומסע הצמיחה
יתגלם בבריאה.

לא היה בידיך השוט
ובכל זאת,
עוד נותרו על גופי
סימני המלקות.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
מספיק עם
האי-מיילים !
דברו אלי
בפרחים !



תורת היחסות
הפרטית של
צפיחית בדבש


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/CohavStella
יוצר מס' 21275. בבמה מאז 21/3/03 12:35

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לכוכב סטלה
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה