|
יום אחד במהלך כיתה ח' החליט ישככר שהגיעו דמעות עד נפש ושזהו,
צריך להפסיק עם זה וכך, במקרים שעמדו הדמעות לפרוץ, החזיק אותן
יששכר ונלחם בדחף הקדמון הזה - לבכות.
|
אבירי הממלכה שלנו, אציליים ומוכשרים, בילו את רוב זמנם בהצלת
נסיכות מממלכות שכנות, ובסתם ניסיונות לשפר את החיים בשביל
כולם, האבירים הגאים שלנו יצגו אותנו, הם היו הממלכה שלנו.
|
אנשים שרצתי אתם, זחלתי אתם כתף אל כתף, שתיתי אתם את המשקה
הכי טעים שטעמתי מימי - מי ברז חמים, עם קורט חול ממימית
פלסטיק צה"לית תקנית.
|
אני חרא של בנאדם, אם הייתי פוגש את עצמי ולא הייתי מכיר את מי
שאני באמת, הייתי מזיין את עצמי במכות.
אתם רואים? חרא של בנאדם.
|
אני מצטער.
כן כן, אני מתנצל בפניך, אתה יודע מי אתה.
ואתה גם יודע שמגיעה לך התנצלות.
|
הגעתי לקצה העלייה, מותש אך מאושר, זיינתי אותם!
הגעתי לקצה ההר שלי, אני והלול, אני לא מקולל לנצח כמו
סיזיפוס, האלים עצמם לא יכלו לי בקללתם.
|
הרסת אותי ילדונת, אני לא יודע מה עשית אבל אני מתחרפן.
|
אני חייב להתגבר עליה, אז היא שברה אותי, אני חייב להבנות מחדש
כי אני ממש מתחיל להגעיל את עצמי, נהייתי עלוב, יבבן ובכיין רק
בגלל בחורה.
די!
|
אני מתגעגע.
כשהיא אמרה לי שהיא לא רוצה אותי כל מה שרציתי זה להתנחם
בזרועותיה.
|
יש איזו מין הקלה מזוכיסטית בידיעה שהיא לא רוצה אותי, שהיא לא
חושבת עליי כמו שאני חושב עליה
|
נסעתי לפגוש אותי כי היא באמת חשובה לי, הסתובבנו קצת, היא
סיפרה לי על החבר שלה, על איזה ידיד שלה שהיא רוצה, ועל איזה
עוד אחד שהתאהב בה ולכן ניתק איתה את הקשר.
|
אני ידוע כגילמרין הרשם, את שמי האמיתי בשפות העתיקות שכחתי
לפני שנים, מתעד את היסטוריית הגזע, הנצחיים, בסופו של היקום
המוכר לנו בעת המעבר אל הבלתי הנודע - אל מעבר לגשמי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מי אלה עיון
שפצור ומחזור
האלה?
הם כל הזמן
מקבלים את
הסלוגנים שלי,
ואף פעם לא
מחזירים.
מה, אני
רוטשילד?
אחד לא רוטשילד. |
|
