צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

מוטי הפתח-תיקוואי בא ומוריד לשמעון המשוגע מבת ים צ'קלויין,
שמעון צורח מכאב ושוכב על הרצפה הקרה שבמועדון. כל המליציות
מתכוננות, רואים כי קרב מתחיל.
פתאום ביטון, החבר של שמעון וסיטון צורח:"קדיממממהה!!".

הוא רק אמר דברים טובים, עליה, עליהם, לא עליו, הוא רק ירד על
עצמו, חסר בטחון עצמי. היא הקשיבה. שהם הגיעו לאוטובוס הוא
סיים לדבר...היא הורידה את ראשה וניסתה לדבר, אבל בכתה.
דמעות זלגו מעינייה, אט אט.

כל הזמן דופק במסמרים בין מוטות עץ ומסדר לאנשים מקום טוב למות
בו. עבודת קודש.

אני והיא עמדנו צמודים והיא הרגישה את הזין שלי ליד הרגל שלה.
היא לא הגיבה, רק חייכה, התרחקתי קצת ודיברנו, היא הציעה לי
לבוא היום בערב לחדר 212 שבמרתף, משחקים מבוכים ודרקונים.

סיון ישבה בחדרה בשקט יחסי, היא סתם נשענה כנגד הקיר ושמעה
נעימות של להקת הג'אז מטאל האהובה עליה, היא כל כך הזדהתה
איתם. הרי 'העולם הזה דפוק..מניו יורק ועד בנקוק'.

הנמלהזכר היה כלכך בטוח בעצמו, הוא כל היום התאמן והתחזק ואכל
הבה ביצים וחלבונים, לא שלא עשה דברים כאלו לפני אבל אז עשה
יותר, הוא היה כמו אלי האנה הנמלהזכר.

"אני הולך למות"- אמרתי בשקט.
"אל תדבר שטויות!", צעקה עליי כרגיל.

אם למישהו היה את האומץ להרביץ לילדה כלכך נחמדה היא כבר היתה
מתה. טל אהבה טרולים ופיות וגם דולפינים ודברים ורודים מגעילים
כאלו, הרבה אנשים לא אהבו את זה, לא אוהבים בישראל אבל היא
החליטה שזה מגניב.

לפתע היא התחילה לגעת ולדגדג אותה כאילו אין מחר, תמיד ידעתי
שהיא אוהבת את זה, עשיתי גם לה את זה במשך מספר דקות, ערומים
לגמרי. לאט לאט פג חיוכה והיא נרדמה כמו תינוק.

מאז שאני זוכר את עצמי אני רוצה להשתנות, לעשות משהו בחיים
שלי, מיוחד. כמו כל יום אני קם ב6:00 בבוקר והולך לרפת, בדרך
כלל אני חולב את הפרות של המשק, איתי יש עוד כמה ילדים, אנשים
(כן, גם שאול החקלאי) וזקן חביב אחד.

הלכתי והלכתי..פגשתי גוץ שעיר עם כובע של לימפ ביזקיט וגופית
טריקו. "שלום גוץ שעיר", "שלום איש"
"אתה יודע מאיפה יוצאים הביתה?.", "כן, אבל אני לא אגיד לך!",
"למה?", "כי לא בא לי יה מכוער!"

"הרצל?", "כן, בני?"
"וועלא?! אתה הרצל!!", "באמת?!?!"
"כן!!!", "נכון"
"ישראל קמה, יש מלחמה!", "אני יודע...יש לי שם קזינו"
"מעניין", "מאוד!"

איתי עופף באוויר, נראה ככוח הכבידה לא חל עליו אבל הוא ידע מה
שהוא עושה, פשוט התעופף באוויר, נראה כי ידע את תורת ההתעופפות
כבר מגיל צעיר, הוא חייך. לידו עפו ציפורים, ציפורים כחולות
וגדולות שזימרו זמירות האביב.

באחד הערבים, קרן ישבה בסלון וחייכה, בהתה בקירות וחייכה, היא
גם בכתה לפעמים, אבל שבוכים ומחייכים באותו זמן זה מוריד את כל
העצב. היא התגעגעה לאימא שלה, כעסה על אבא שלה.

לבסוף הם באמת באו, ראיתי את החללית מהחלון וחונה בשדה.
החייזרים יצאו ממנה ועלו במדרגות, לכאשר הגיעו -דפקו בדלת.

שוכבים במיטה, משחקים.
"אני כלכך אוהב אותך", אמרתי.
"כן..אני יודעת..".

"אתה גומר עם זה?", פנה ערן לעידו שעמל על הג'יפ, "כבר, כבר!",
"תשמרו!, הם בטח מסתכלים עלינו, כל הזמן!", ניסה להפציר ערן
קצת רוח קרב בלוחמיו.

חרא מקום- אני צריך זונה חדשה, ליהנות, ודי כבר, אני מתפטר
מזה, נמאס לי להיות אחראי ולנקות אחרי הערבים האלו.. הם כבר
איבדו את הראש. דרך אגב הראש אצלי, והוא נוח.

אף על פי שקצת קשה להיות שמח בחלקי עם בור, והוא קצת לא בר
שימוש, הוא ממש התאים לי לבגדים, וגם לא היה כל כך כבד או
בעייתי, בור נחמד ושקט.

כמובן שאני לא גנב, אני קניתי אותה אבל נכנסתי לחובות קשים אצל
ההורים ואצל החברים, לא הרגשתי טוב עם זה. אבל בכל מקרה ידעתי
שאני אתקדם בעזרת קצת תקווה ואאסוף וכך יהיו לי מספיק פקקים
בשביל לקבל מיול חדש ו-17 כוסיות.

...העננים התפזרו, השמש זרחה עליי, עליה. "אני אוהב אותך
ליאור", אמרתי במהירות ובשקט, "הבנתי, נטפל בזה יום אחד",
אמרה...

הכוח הרוסי התקדם לעבר צפון יוון, בעודו מחסל ומתעלל בחפים
מפגע ובחיילים אמריקאים בדרך, אפילו בפרות- אבל לא היה אכפת
להם, הם רק חיכו להגיע למרכז יוגוסלביה, לבסיס האמריקאי.

"ייתכן!", אמר אלעד בכבדות דעת. "זהו צעד קטן לישראלי, צעד
גדול למנגל העולמי!", ניסה שוב אורי להביא משפט חשוב
להיסטוריה, ושוב נכשל. "נכנסים?", שאל אלעד. "נכנסים!", פקד
אורי.

יגאל כרע ברך להרמת הבלון גז, חוטי החשמל, שען העצר ושקית
המסמרים ואז לפתע התפוצץ ביתר ציניות.

הגעתי עם עוד אנשים למקום הזה, היו פה מאות אנשים, ענקים
ומפחידים, הייתי המום והשתגעתי, הייתי בטוח שסופי קרוב, שאני
הולך למות, להישבר ולהיהרס, שיתעללו בי עד סוף ימי.

"לא, לא!!", אמר השיח בהתלהבות ואז השתעל להפקת אפקט חיקוי
מרבי, "מההה, כבר נגמר?", אמר בקול צייצני כמו טל פרידמן.

הוא לא ראה אף איש שיוכל לעזור לו להרוס את הנורה אשר מאירה את
הביוב בקצב של 20 היבהובים לשניה. עצירת הנורה היתה כמחויבות
ראשית בשבילו, הוא לא יכל פשוט להתעלם מן האור וללכת. זה כמו
להשאיר פצוע בשדה הקרב, רק ההפך מזה.

בכיתי הרבה, רק חיפשתי דרך לברוח.
כל יום נעלמו כמה ילדים מהכיתה, לא שאלתי למה או איך, פשוט
עשיתי את עצמי כמתעלם.

"תנסה!, בבקשה!", היא צרחה והרביצה לי. הנחתי שהכל מאהבה, כמה
שהיא מכחישה את רגשותיה אליי.
"טוב נטע, אני אארגן משהו, מבטיח!", אמרתי לה ושיקרתי.

ו15 מיליון,
אנשים-
לפי התחזית בטלויזיה
ימותו

אין הזמן להמשך החיים
זה עלה באוויר ונפלו אנשים
70, 70 נשמות בקירוב

ונחלים שבך זורמים איתן
הכל יבש ונגמר מזמן
החיוכים נהיו לפרצופים בוכיים

בתחילה נטען
בשנית נכוון
ובשלישית ננשום-

מחכה ולא שותקת- מחייכת, צוחקת
דולקת בחושך, שמים בהירים-
אנשים מתחלפים, רגשות משתנים...

דברים שמזמן לא ידעתי
היא הבנה לבדה לפני.

עבדו ונטעו! עבדו ונטעו!
הדוסים מצפת לא יתנו לנו להתפתח
קברנו לנו את קברנו בנטיעות ראש פינה..

את עשית את זה, אני כל כך שמח
עומד אני למעלה, מסתכל מהירח
הירח זוהר על פרצופך שמחייך תמיד
את רוצה להמשיך בדרך, לחפש עוד ציפורים

אני יושב על הגג
בפינה כה לבד
אני לא חושב
בוכה בלי בושה

אני משהו אחר
לא רציני, יותר אחראי
איפה את חמודה?
מתגעגע לחיוך, למגע
אבל לא, סתם
אני לא רוצה
את סתם זונה

הגשם יורד בחוזקה על החלון
אני מנסה ולא יכול לישון
אני חושב עליך כל הזמן
כואב לי בנפש הבוכה

היין שלי אדום,
אדום כעופר רך שדיים
כאדום ההרים,הרים עגלגלים כשדיים מעונגים

את תקועה שם
לא יודעת מה היה
את מנסה לחיות
את רק מנסה

חלאת האדם אשר השאירני לבד
בוכה, חושבת על אותו ענן

זוכרת שחייכת אליי?
לא ממש אכפת
אני יכול להשמיך בחיים
אני מאושר
אבל אין לי דבר

לא אין לי טור ממליץ
אני לא יוצר חדש
אין לי מומלצים
ואין לי שמלה וכובע קש

הוא קר רוח
הוא נחמד
הוא אוהב

ישב הוא רועד ועזב את ידה
היא נזכרה כי ידע את אשר עברה
עם המכתבים והחברים, הדמעות והקיטורים
והשיטות המתחלפות , להשגת החיים
ושהוא כבר נחנק החליט מאושר
זה לעולם לא נגמר
לא ידע זאת והתעלם
רצה להצליח הכי הרבה
נשאר רק עם אהבה מרומה
אפילו חבריו לא רצו

הבדל בכאב בין אדם וחברו
תבער הבנתו והדבר יצת בעינו

סורום,
האם הינך אדם אמיתי?

נסתכל לעננים הלבנים שבליבך
ואז אתרסק לתוך חיוכך
אני מתרומם ומעופף
אני לא יכול לדאות עוד כך
אני כה אוהב אותך

אני כועס ולא יודע מה לעשות
כואב לי הכל ולא מוצא עזרה
עזרו לי למות, בלי רגשות או אהבה.

נגמר ועזבת מיד
היה לי כל יום יום חג
לז היה כה נחמד
ועכשיו עצוב לי עד גג

לולולולו
לולולולו

נשכב ביחד בשמחה
אנחנו מתים נרצחים
עם עוד מיליוני מתים

וגופך מסעיר מוחות
מרתק כחורשת האורנים
ורק אותך אדע נפשי
יפתי מכל בתי האל

האהבה שוב מחייכת ברקיע
הקרן אליי זורמת
אור של רחמים

באמת סתם חרמן מטומטם וציני
ושאני מתאהב את חושבת שזאת בדיחה

סובלת בדידות, חיי שנאה.
ואתה, אהובי- ברחת הרחק

זה רק הבוקר
אחרי הלילה שלא קמת
זה רק עשר הפרש

מחכים שיזמנו אותם
הם מחכים לסיום
הם מחכים ורק כואב

מקווה שיבוא הוא היום
תשכחי ממנו ואני עוד אחלום
אני מקווה שתבואי אליי

ואם את רוצה להשתנות
אז תיהי את ופשוט תני לחיות
אבל אם את מכבדת מנסה
אם את יודעת ומרגישה
תדעי שאני כאן
ובאמת, נמצא

לא תדעי דבר
לא תראי האופק
תמיד תטעני שהוא ישר
ואני אומר אחרת-

זכרנו-ידענו-כיבדנו היום, באנו לכאן בשביל הכבוד.
סיפור אישי אשר כאן לא יחדול בין איש לאישה, אנס וקורבנו.

זהו החודש האחרון בשנה שלי, דצמבר, ולא ידעתי שיהיה טוב ממנו,
כל-כך ידעתי שיכאב וכל-כך ידעתי שאני אוהב.
וכך איך אתרפא ולא אדע? ולא אחשוב יותר על הכאב או עליה, אפילו
אצליח לראות בך כידידה?.

כשאני אמות, אני לא חושב שלמישהו באמת יהיה אכפת..
זה לא שיעשו לכבודי מקדש או שישנו את מצב רוחם, אני אהיה כמו
כל סבתא שמתה. עוד אחד שמת..הגיע זמנו, אולי תוך חודש ישכחו
וזהו.

ועוד יותר כואב, אתם דורכים עליהם, כל הדם נמרך ואתם שמחים
ורגועים שהם כבר לא כאן, הן לא יחזרו, שחורים ומעצבנים, מתרבים
ורק מציקים- זה מה שאתם חושבים.

עדיף להיות לי כאן עירום, בלי כלום..להסתכל לפיצוצים.
יש ציפורים או אין? לא יודע, אבל אני רעב, רעב לאהבה שנקטע ע"י
צמד רוצחים נקמניים שרק מחפשים את הדבר הלא נכון לעשות.

פועל בניה: (הוא מדבר במבטא רוסי כבד.)
אתה לא לעשות טוב.

בדואי:
אני מצטער אדוני, נורא קשה להבין, אולי תרצה כוס קפה? נרגילה?

פועל בניה:
נייט, נייט, לא..

דורי
אין סבון!
צריך סבון, לא? (מלגלג), זה הגייני יה טמטם!, סבון!

אורי
פרנציפ לא מביא לך!

איתי
נטע הביאה לי קונדום! עכשיו נוכל ללכת לקיים יחסי מין בטוחים
עם זונות בבורסה!!!

שקט במקום.

אודי
נו די אני נזהר זה לא מסוכן כמו שאת שומעת את זה, או משהו...

אביגדור
הוא לא מקשיב לי, למה שיקשיב לך.

ניר
אה כן, טוב..נמאס מהקטע של הנינג'ה..אני צריך סיגריה..

22. בתוך אודיטוריום.
הצוות מסתכל על הבורקסים.

אודי
זה הכל?

הדר (לחבריו)
עומר, אני אוהבת אותך!

הדר מנשקת את עומר.
לאחר מספר שניות עומר מפריד בינהם, מחייך.

עומר
טוב נו, בואו נלך..

אודי
הרצל, מפת אוצר!

הרצל
עזוב'תך בחייך.

שטן
אהלן חבריקו.

אודי
או, שלום...

"בטח..", חייכה והחלה לדלג. מיכאל נעמד מאחורה והסתכל עליה,
אין לדעת מה חשב, אך חייך. היא דילגה והוא הילך באיטיות, לפתע
נפלה לתוך ערמה של זבל.

הכל המשיך כמתוכנן, לפחות איך שהיה עם הרצח, האונס והפגיעה הלא
הגיונית בכוח האהבה של שניהם, שלב ראשון באי-הגיון של החיים,
יש משהו מעל, או מתחת, משהו אחר.

הוא הפשיט אותה אט-אט ואז החל לדחוף לה את איבר מינו, היא קפצה
וקיפצה וחייכה וצחקה, ניראה כאילו לעגה לי, אני שתקתי. נראה גם
שהילדה מצטרפת ל'חגיגה', אני כבר לא יכלתי.

ויהי יום אחד היה רבי יעקב בהרי הגולן ושמע הסיפור על רבי משה
בן ישעיה החוזה אשר לימד בצפת; והיה יום אחד בצפת אשר שרר בעיר
מרצח אשר קטל בין יום ליום את נשות העיר;

המוזג ישר הביא לי, אני לא יודע למה הוא כלכך מיהר, אבל כנראה
בגלל שזה עלה 32 שקל בקבוק קטן, קיבלתי אותו ומיד התחלתי
ללגום...לא הרגשתי את הטעם, אבל ...זה נזל.
"תגיד..מר... ברמן..למה אני לא מרגיש כלום...?"

בעודי מתבונן במראה אני מתחיל לחשוב, למה מוכרים נייר טואליט
באריזות של 24?

מלך האריות אבל לא בדיוק.

זה..הפתעה.

תמונה של שחף בנוף טיילת באנגליה.

ראיתם פעם מלאך מוות טורקי-אירי?

זה אבטיח קצת נחמד.

עבודה נחמדה שהכנתי בעזרה הפוטושופ 5- צבעים, אפקטים ואהבה.

היא זונה, מה לעשות.
2 סרטונים.

אתה הוא הצנזור החרדי.

משחק מבדר ואף עם נקודות(גם איברי מין, כרגיל.).
מומלץ לאוהבי הזירגוג.

המטרה:לתפוס את הקוף המזדיין.
זה כיף.