|
התעוררתי כפות, שוכב על הרצפה, בבגדים שדמו לפיג'מה חסרת טעם
משנות החמישים, בתא אפל ומסריח מצרכיהם של קודמי ב"דירה".
הסתכלתי החוצה - זיהיתי מיד את החומה והמגדל. בית המעצר ביפו.
ניסיתי להיזכר איך הגעתי לכאן.
|
יופי, עוד עשר דקות עד שהנודניק הקודם מגיע. הדלקתי עוד סיגריה
(ואני חשבתי שכשאשתחרר אני אעשן פחות...) ושאפתי את העשן המר,
כולי אכול עצבים. חבל שכבר אין לי נשק, חשבתי. סיימתי את
הסיגריה בדיוק כשהפעמון צילצל. קוזמו התחיל לנבוח כמו מטורף.
איזה מן כלב מטומטם מ
|
"ענת, איפה המקרר?", שאל הבחור ברוגע מזויף.
"הלך לעשות קניות. הוא אמור לחזור עוד חצי שעה בערך", השיבה
ענת בשלווה.
"דווקא עכשיו?", שאל הבחור. הרוגע המזויף שבדבריו כבר חלף לו.
"לא היו ביצים, ונאשה רצתה חביתה לארוחת הבוקר שלה".
|
To resume this journey of no goal
In this place, of which I never heard
|
לא עוד בלונד
לא עוד ברונטית אפלה
וגם הבירה פה פחות טובה
|
החיים רק התחילו אבל לי כמעט נגמר
החשק, מאז שנפרדנו לא בא לי יותר
והם אומרים לי לגשת ולבקש מספר
ואני הולך לשירותים ואומר שיש לה חבר
|
נהרות גואים של מילים
מפיהם של רבים
כל כך
|
וחברים הולכים
כי זו דרכם של חברים
כמו כל הדברים היפים שמתפוגגים
כמו פרטים מחלום שנשכח בבוקר
|
את אומרת שאת
מצטערת
ושזה לא קרה לך
מעולם
|
אין יום שחולף בלי עוד מבט לירח
עוד אפיזודה חולפת,
עוד מבט לשממה
|
"95 עד האוטומט"
היא אומרת לי,
היא אומרת לי
"תבדוק גם שמן ומים"
ואני כבר שמונה שעות על הרגליים
|
ברחתי מגועל,
מחוסר אהבה,
ברחתי, ואותי הותרתי
|
עלי נותר אות שנשאר לי מלידה -
שכן אני נולדתי עם פתק החלפה
|
מצידי הר,
מצד שני בקעה
ושני סוסים רצים
בין יער לשקיעה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
