|
היא ידעה עליי הכל.
ולא נראה לי שהיא ידעה את זה.
היא הייתה כל-כך חשובה לי.
וכנראה שגם את זה היא לא ידעה.
עכשיו אני בוכה בגלל זה,
|
מכניסים מטבע,לוחצים על רגש כלשהו - והנה לנו אדם כפי בקשתנו.
|
היא הייתה נראית טובת לב שכזאת,היא באמת הייתה.
שאלתי לשמה,ואמרתי לה "תכירי,זה חבר שלי".
|
בלי לחשוב לרגע,
לקחתי ת'מפתחות של האוטו,
והתחלתי לנסוע.
כן,בגשם הזה.
לא היה אכפת לי מכלום...
|
היא לא מבינה שזוהי אשליה - ותו לא.
היא לא יודעת אם היא רוצה להפסיק.
היא לא יודעת איך.
|
היה לי חלום.
חלום שהיה חוזר כל לילה, במשך כמה שנים טובות.
פחדתי מהחלום הזה, מאוד.
|
נמצאת בתוך המגירה החשוכה, בלי אף אחד שיקח אותה.
נפתחת המגירה לרווחה, כשלילדה הקטנה נהיה מעיק ורע.
|
אם לא פה כשאני אותך צריכה,
ואם את צוחקת - כשאני בוכה..
|
זה היה חופש פסח,חודש אפריל. 1999. הייתי בת 15.
באותו ערב הייתי במסיבה של ליאור.
היה ממש ממש כייף,כל-כך לא רציתי שהיום הזה ייגמר!
זה היה היום שבו הבנתי שהחיים באמת יכולים להיות יפים,אחרי
הרבה דברים שעברתי בחיים - ולא הוכיחו לי את זה.
|
כן, זה היה הדבר היחידי שהייתה עושה בחיים שלה.
שנים, על גבי שנים על גבי שנים.
בהתחלה, זה מה שהיה מלהיב אותה, ופותר לה דברים.
|
תמיד רציתי לעוף.
זה היה החלום שלי, וממש לא רציתי שזה ישאר בגדר חלום.
אז יום אחד פשוט החלטתי להגשים לעצמי את החלום.
|
עצמי,
אני כותבת לך את המכתב הזה, כדי שתדעי שאני נורא מודאגת בגללך,
כבר המון זמן.
|
אבל בכל זאת ממשיכים לשחק במשחק כמו כל יממה וכל שבוע.
רעים, טובים, עצובים, מאושרים, מפסידים, מנצחים בלי לדעת לאן
הולכים.
כמו שרק בחיים יכולים.
|
אתה מלאך,
אך לא מגיע לך להיות אחד כזה שכואב לו.
|
בוקר חדש
אור מפציע מבעד לעננים
ציפורים מצייצות
עיניים נפקחות
|
רק שתינו. בעולם משלנו.
שקט, רועש.
האוזניות על האוזניים.
הידיים בשמיים.
|
יודעת שאף אחד לא מבין פה כלום.
יודעת שאף אחד לא יודע שהוא אמור להבין.
|
כדור אחד, אולי שניים.
עוד מוסיקה.
קצת מים.
|
רוצה להרגיש כמו מישהו אחר.
לא כמוני, כמו מישהו אחר.
|
להיות 'רגישה',
עושה רע,
כל כך רע,
בלב -
נהייה בו חור,
אחד גדול..
|
צועדת אל האור,
שבקצה המנהרה.
|
האדמה לחה,
בכית את גשם הדמעות שלך.
לא חדלת להפסיק,
היה זה בנשימה אחת.
הסתכלת עליי,
בעיניים האדומות שלך,
במבט הטהור הזה,
בעיניים הבהירות האלה.
|
עשיתי את מה שהיא ביקשה וחזרתי למחברת.
כשחזרתי למחברת, המוזה שלי נתקעה.
המחברת שלי החלה להתמלא בקווים שלאט לאט מחקו את השורות
שכתבתי.
|
את הלכת.
ואני, נשארתי לבד.
הלכת,
ולא הותרת בי שום סימן.
|
המלאכית שלי ישנה עכשיו, היא נחה.
|
במשחק הזה אני הפסדתי, נכנעתי.
|
עייפה מהחיים,
רוצה לישון,לישון ולא לקום..
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני נח
אני נחמ
אני נחמ
אני נחמ-די !
צריך להחליף
מקלדת כבר...
ההוא מאומן (17) |
|
