|
ואיסורי-נשיקות
שמתרפים לאט לאט, בשקט
ובמבוכה גדולה,
|
(וגם) הלב אקורדיון:
פתוח-סגור-פתוח
ואתה לא כאן.
|
ידיים לצדדים, לב פעור שותת
צער, אתן לו להיכנס לי לכל
התאים, דיפוזיה מופלאה
שלי; אתה לא.
|
מנסה להבין מה כבר ייצא מזה,
מילים קטועות לחבר להן פרוטזות
או שיר
|
שזוף, מסופר, נראה טוב יותר
מאי פעם, האיש הראשון
שאהבתי,
היחיד שמביט בי מאחור
|
בחורף, למשל,
יש שמיכות פוך
וגשם
וכל בוקר יש לקום
|
בימים האחרונים קצוות האהבה שלי אליך
מתפצלים
|
העברית המתובלת שלך,
שולי החיוך,
היד שמלטפת בהיסח הדעת
|
אהבה מתערטלת ממני
ועוברת לקולב אחר
|
הכיוון
הביתה מעולם לא היה נהיר יותר -
חזרי
(להתהדר בעלם כאילו היה שלך
|
אלוהים אדירים
אתמול
ראיתי מישהי על במה
|
נדמה לי שחלמתי בהקיץ על בית משלנו
וחמישה ילדים שלא קוראים לנו בשמנו הפרטי -
אנחנו ההורים שלהם.
מתיקות תאנתית התפשטה לי בבטן לצד
חומץ תפוחים.
|
אינני זוכרת
את סדרם של הדברים,
אינני זוכרת עוד
|
רציתי לומר
שהחבלים הללו
מתפשטים בתוכי
לאט לאט
כאילו היו גידול
|
לפעמים אלומות דקות שלה מפציעות בך -
ים וסיני חופש שחשבתי פעם שהוא אינסופי,
ותלתלים וגוף ארוך שפקוח כל כך -
|
הפנקס ששלחת לי מחוצלארץ
מונח
על השידה שליד מיטתי
|
בפעם הראשונה
הרגשתי כאילו מסור
מנסר לי את כל הגוף לחתיכות קטנות,
דיממתי כל כך
|
לפני שאתה אומר את כל הדברים האלו
שטובים בשבילי כמו
כדור לרקה שני מילימטר מהאונה השמאלית
|
וכיוון שהקירות דקים
הצעדים הנשמעים במדרגות
כמוהם כטפיפות רגליים עירומות
במטבחי,
וכיוון שהדלת איננה חסונה
נאלצת אני להיות.
|
אני חושבת שצריך דווקא
להיסגר קצת, ובמיוחד אני
שנפתחתי-נפקחתי לכל מי
שידעתי שישאר, וגם לכמה שלא
|
הארגזים נאספים,
הלב מתפכח.
אני מנערת מעליי
את האדישות
|
נניח שאני יודעת בדיוק מה צבע
העיניים שלך, העדשה והגלגל.
נניח שאני יודעת אפילו
על מי אתה חולם בלילה.
|
(תקווה גם היא נתלית לעתים
חסרת שליטה, כמו חוטים של רוק)
ומכונת ממתקים
ושתייה
|
בחמלתו מסתיר הזמן
את כל מה שנשר ממני;
שלשלאות ועדיים,
לולאות מרחב.
|
אין לי דרך לתאר
את הריחוף הזה עכשיו
הכל עובר לאט אבל מאד מהר
סוסים רצים אחורה
יש יד שמלטפת אותי, אבל היד הזו שלי
הכל עובר דרכי
עובר דרכי
|
(רבעי לימונים מחמיצים על השיש,
טיפות החלב הסוררות שמצאו את עצמן
על החולצה החדשה).
|
צלצלת.
סיפרת על התינוק שגדל
והפך לפעוט שדומה לך,
על האישה שלך -
יש לך אישה והיא פסיכולוגית,
בת שלושים וחצי ופסיכולוגית.
(אני בת עשרים ושלוש ועוד לא
אישה של אף אחד, עוד לא
שום דבר שראוי לספר עליו לאף אחד
בשיחות טראנסאטלנטיות
או בכלל)
|
אני אוהבת אותך
אהבה כזו
ש
מקלפת ממני
|
מלהודות שאכן הזזת לי משהו בלוחות האלו
שעל הלב,
שכמו הלוחות הטקטוניים המרכיבים את כדור הארץ
גם תזוזה שלהם עלולה לגרום לרעידת אדמה
|
עוד מעט ימלאו תשעה חודשים
להריון השני שלי
את עצמי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סליחה, מה
השעה?
איש בלי שעון |
|
