צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

את כורעת על ארבע, מנפנפת מולי בישבן המלא והעסיסי שלך,
שפינטזתי עליו כל כך הרבה, עוד לפי שראיתי אותו. אני מלטף אותו
בסיבובים, מעביר עליו את לשוני בין רגלייך הפסוקות, את עדיין
רטובה כל כך, נאנחת. אני מעלה את הלשון במעלה עמוד השדרה שלך,
עד לצווארך ומשם אל מא

כשאחיו ישן, הוא נטל בשקט את האקדח שלו ממגרת שידת הלילה שלו.
לאחר מכן, הוא לקח את השקיק השחור ולבש את בגדיו השחורים.
הוא פסע ברחוב שמריהו וחיפש את הבניין המוכר לו, מספר 67, זה
שתיצפת עליו מזה שבוע שלם, לילה אחר לילה.

"אתה יודע, אני כותבת סיפורים ארוטיים", היא אומרת בחיוך.
"את?", הוא צוחק. הוא זוכר שעד לפני שנה וחצי, כשהם עוד היו
ביחד, הוא פתח אותה פעם ראשונה. הוא זוכר את גלית מתפשטת מולו,
רוקדת לו כמו שהוא אוהב, נאיבית שכזאת...

אמנוניניוס עצר נשמתו למשך רגעים ספורים אלו. נדיר לראות במעבה
היער בני אנוש, ובוודאי עלמות צעירות המצויות לבדן. זמן רב כל
כך לא חזה באדם ובאישה, עד כי לא יכל לחדול מלסרוק את גופה
ובייחוד את פלג גופה התחתון שהיה כל כך שונה מגוף הסוס הגדול
והמסיבי שלו.

"אתה יודע מה ממש מגרה אותי?", אני לוחשת לו בקול מפתה.
"מה?", הוא גוחן לעברי.
"אף פעם לא עשיתי את זה ליד גבר... אני מתכוונת, אני תמיד עושה
את זה בפרטיות, בחדר שלי כשאני עם עצמי. זה נראה לי מאוד מלהיב
שתסתכל עליי".
נשמתו נעתקת, כאילו הצעתי לו הצעה מגונה.

"למה שירותים או סמטה? מה רע בחדר אטום?"
גבותיי הורמו. "אתה בטח צוחק עליי..."
"אני רציני לחלוטין. אנחנו לא יודעים איך קוראים אחד לשני,
אנחנו לא מכירים אחד את השני ויותר מזה- אין לנו מושג איך השני
נראה! יותר מושלם מזה?", שאל.

זה לא צריך להיות כל כך קשה. רק ללחוץ על ההדק. אם יהיה לי
קשה, אני אתמקד במה שהרגשתי כשראיתי אותו מתנשק עם הזונה ההיא,
ואז בטח יהיה לי קל. חשבתי אולי אפילו לירות בעצמי, אחרי
שאירה בו. זה יהיה מדהים. טרגדיה נוראית.

"רק תזכור", אני אומרת לו כשהוא שקוע באקסטזה, "כמו שאמרתי לך
קודם - אל תעיז לגמור לי בפה! תודיע לי לפני", ואז המשכתי
לשגע את הצורה של הזין שלו בליקוקים נלהבים ובמציצות קולניות,
עד ש...

כרעתי על ארבע כפי שפקדה עליי, והיא הלקתה אותי בישבני החשוף
במכות קצובות. לאחר מכן היא השכיבה אותי על גבי, וליטפה את
חזי, ואז הרימה את זרועותיי מעל לראשי. היא שלפה את האזיקים,
והדקה אותם על פרקי ידיי.

המשכנו לראות את הסרט הכחול, החבר הוציא סטוק קונדומים, בירות
נוספות ופיצוחים. פתאום, דפיקה בדלת נשמעה. שמעון, חתן השמחה,
כיבה את האור בסלון והשאיר את האור במטבח דלוק.

עצמתי עיניים ובכיתי.
תחילה דמעות קטנות , כי אני גבר, ולגברים אסור לבכות.
ואז זרם הדמעות התגבר, כי אני אדם, וכוס אמק עם כולם.
נגעתי בעצמי, נגעתי בג'וני ודמיינתי שזאת מירב.

מצצתי את לשונו, וטעמתי אותה, מרגישה ברמז קל ומתוק של שוקולד
שכפי הנראה אכל לא מזמן. הוא העביר אל לשונו על שפתי העליונה,
ואז התחתונה, ואז ינק לתוך פיו אותה, מתענג על טעמו של רוקי
ושפתיי התפוחות.
ניתקתי את שפתיי משפתיו במאמץ רב, והתנשמתי במהירות.

אני לוקחת את המלפפון, ומלקקת אותו לכל אורכו, מוצצת אותו
בתאוותנות אל מול עיניך הכמהות, מבחינה בכך שאתה כבר מתחיל
לדמיין את שפתיי כרוכות סביב האיבר הפאלי שלך.
תמשיך לחכות...

ונדי התעצבה. היא חשה כי היא אינה יכולה להתחרות בארץ לעולם
לא, שכבר נמאס לה להילחם בתחנות רוח כדי לזכות בלבו של פיטר,
שנדמה היה שאינו וגם לעולם לא יהיה שלה. היא הולכת ומאבדת
אותו...
או שמא הוא מאבד אותה?!

היא ישבה על אזור חלציו, והציבה את הנר בצורה מאוזנת מעל
לפטמתו הימנית. הנר טפטף טיפות שעווה זעירות וחמות על עורו ועל
פטמתו. גופו התעוות, והוא נשך את שפתו בכאב.

"זו המומחיות שלי. חשבתי לאסוף כמות עצומה של שנוזלי מכל מיני
אנשים בעולם, ומה אתה יודע? בחרתי בך שתעזור לי, דדי...".
הבטתי בחיוך האושר על פניה, והתחלתי לגמגם. "את בטוחה שכדאי?
כלומר זה בטח קשה לשכנע אנשים לתת לך את הנזלת שלהם..."

תודה על כך שגם היום אחרי ארבע שנים, אתה ממשיך להתקשר פעם
בכמה חודשים ולא מתייאש. תודה על שבחיים לא האמנתי שאכיר סוטה
וחולה נפש כמוך! תודה לי על שלא התלוננתי עליך, ולא שלחתי אותך
למחסה לחולי נפש.

צעקות נפלטות מפי, כשראשך בין רגליי
ואין בי ההכרה להבין את ההלמות ברקותיי.
לשוני מטיילת, סוקרת את גופך העגלגל
בודקת את מה שמתחת ומה שמעל

ללכת בשדה המוקשים שלך,
לצעוד צעד,
ולפחד-
לא להתפוצץ,
לא לפוצץ אותך.

גמרתי עם החבר שלי!
סוף כל סוף.
כבר לא היה לי כוח יותר.
כמה אפשר להחזיק!?

מצלמה במקלחת, מצלמת קטינות לא רע
ושני אשכיו שנחתכו מונחים במגרה
אזיקים בסלון, ביריות בחצר,
סרטים "לבנים" בכיור
ושוטים במקרר...

נכבדיי, הרשו לי להציג בפניכם
ז'אנר חדש פרי פיתוחי:

לאחר דקות שנידמו כנצח בלעדיה,
הוא חש כאילו מעולם לא הייתה,
כאילו הייתה רק פרי דמיונו-
חלום ליל קיץ באוגוסט חם,
אך מה שהפר זאת-
היה הריח שנדף מכריתה.

חלומות שהסתננו לתוך הראש
ורקעו בקול על רצפה
מיושנת, מאובקת ומחליאה
ביאוש שחדר לתוכי,
חדר ולא הרפה.

להיות נתונה בתוך
כותונת משוגעים אטומה,
מטיחה את עצמי כנגד הקיר.
אני רעה, ומענישה את עצמי,
והיא שותקת, לא מונעת.

לכרות את שדיי בזה אחר זה,
להביט בדם הניגר מפטמותיי
ולהצטער על שאני אישה

פתחת את הדלת
והבטת בי פעם אחרונה
עומדת עירומה בגוף,
בודדה פיזית,
בודדה נפשית-
בוהה בך הולך
וסוגר אחריך את הדלת.
זהו זה,
יצאת לי מהחיים.

פותך-
מנגו הוא.

טעמו ערב לחיכי
טעמו מתוק כגן עדן עלי אדמות.

אני מ ת פ ר ק ת
בפנים
הוא גם מ ת פ ר ק
בפנים
אבל, בבפנים שלי.

ואולי ידיו הקרות והגדולות
שמעצבות את גופי הרך למגע
רק מקשיחות את לבי האטום
ומלהטות את דמי הרדום

ואולי איברו הננעץ בי
הוא למעשה סכין חדה
שננעצת בתוך הפצע הפתוח שבי
ובוטשת את תוכי למוות

אני לא שייכת לכאן,
מוקעת מן הכלל,
תא עלוב וגוסס אחד
הרופף מתוך רקמה מרקיבה,
רקמה מצחינה ונמקה
הקרועה מהגוף,
מהעולם.

סתם כדור קטן.
סתם תרופה.
מנת הורמונים שמשנה לי את סדרי הגוף.
דרך לדעת איזה יום היום.
סמל הפמיניזם.
בגרות.
אחריות.
שעון מעורר בפלאפון שלא אשכח.

אומרים ש...

בפסטיבל בומבומלה

עירום עצמי