|
ולחשוב שכל המעגל הזה היה נגמר לו אחד מאתנו היה מראה אהבה...
|
שכואב בפנים ונזכרים במישהו שהיה וכבר לא, נזכרים במיוחד ביותר
שבו
קוראים לרגש העצוב המפנים
געגועים
|
נזכור אותך תמיד כשנסתכל על החוף.
על האופק הלא נגמר, על רעש הגלים,אותך לא אוכל לתאר במילים...
תמיד היית ותמיד תהיי הסמל לשמחה שקיימת בי.
|
וכל האהבה הופכת לעצב וכל השמחה הופכת לכאב...כאב של חיים, כאב
של תסכול,כאב של הרגשת הבלבול.
אני אותה אוהב לתמיד...
והפצע הפתוח שהותירה לעולם לא יגליד
|
נולדתי בשביל לחרבן ולהשתין
נולדתי בשביל לקלל ולירוק גרעינים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"כפיים חבר'ה,
איפה אתם? לא
רואים אותכם!"
אולמי ורסאי,
הקופסא השחורה. |
|
