צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הילדה מקשקשת על הדף. אני מציירת לה דובי. היא מחייכת. מסתכלת
עליי ומציירת שתי דמויות שוכבות אחת על השנייה (או עומדות
אופקית?) ומצביעה - "אני ואת"...

תעשו את זה עד גיל 17, רצוי עם יותר מאחד, ואם עד גיל 18 לא
היה לכם חבר רציני, ובחור חמוד עם עיניים ירוקות, לא הכי חכם,
די מנייק, אבל מיוחד מקסים בדרכו מתחיל אתכן... אל תזרקו אותו
אחרי חודשיים, גם אם זה לא זה. תנו לו לזיין אתכן- הוא ממש
רוצה, וזה טוב גם לכן

הדבר הזה עם העיניים... אני אעשה את הדבר הזה עם העיניים! הרי
הוא מת לשכב איתי. הוא ממשיך לספר לי דברים לא מעניינים על מה
הם עשו אתמול בערב. אני מסתכלת בעיניים הכחולות שלו. הוא הפסיק
לדבר. אני ממשיכה להסתכל.

אז הוא שמח שבאתי, וחיבק אותי ונשך אותי באוזן, אמר לי שהשמנתי
ושהוא התגעגע, שהוא עוד חודשיים נוסע עם אור לשנתיים
לאוסטרליה, ושנפגש מחר.
אז חיכיתי עוד פעם שהוא לא יתקשר, והמשכתי להסתכל על האורות של
מלכת שבא מרחוק מהגשר בלי לאכול.

טלפון באמצע הלילה. אתה כועס עליה כי היא בוכה, ויש לך במילא
רק שש שעות לישון. פעם היא לא הייתה בוכה, ופעם היא גם לא
הייתה מתקשרת. בפעם הבאה שתראה אותה, גם כשהיא תצחק, בדמיון
שלך תראה לה דמעות מצויירות על הפנים, ואתה לא אוהב מישהי
שבוכה בגללך.

נתתי לה את האוטו החדש שלי, ועשרת אלפים שקל כדי שתסתדר,
פלאפון שאני אוכל למצוא אותה למקרה שארצה, ואת המספר החדש שלך,
כדי שתתקשר אלייך אם אי פעם תרצה אחות. והיא גם הלכה.

"אני אוהבת אותך", דמעה זולגת על השטיח, מתאדה מהתנור, ונכנס
לתוכה וכואב לה. "אני לא יכול לקרוא לך עצב"

"תני נשיקה, מה את אומרת?"
בשלושים השניות ששני האנשים הקטנים
האינטלקטואלים-ליברליים-מלאי-הנימוקים של ה"כן" וה"לא" התווכחו
בתוך הראש שלך, את חשבת על זה שברגע זה הלכו כל הסיכויים שלך
להגיע למיטה עם ברק מאור.

נשמתי נשימה עמוקה והדלקתי את מתג ההפעלה שלו. הוא קם מהשולחן,
לא מודע בכלל שהיה מנותק למשך שבוע, והוריד מהשולחן את כוסות
היין שישבו שם כבר מאז יום חמישי שעבר. הוא כיבה את שני הנרות
שרק הרגע הדלקתי, חושב שאלו אותם הנרות שהיו דלוקים עוד מאז.

נמאס לי כבר שאת כזו יפה, ונמאס לי שאת סקסית, ונמאס לי שאת
אוהבת אותי למרות הכל.
נמאס לי שאני לא יכול שלא לנשק אותך גם כשנמאס לי ונמאס לי
ונמאס לי ממך.

נשכבתי במיטה והיא קמה עם הבייבי-דול התכלת מסטין שקניתי לה
ליומולדת כדי לכבות את האור. הסתכלתי על התחת הקטן שלה כשהיא
הולכת כמו איזו ברבי קטנה הכי חכמה בעולם אבל גם המון מפגרת
ושוב הרגשתי שאני תכף מת או מצחוק או מאהבה. בעצם גם וגם.