צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

החתול שלי הסתכל לי היום בעיניים ולפתע הבנתי הכל. החזרתי לו
חיוך של הבנה. חיוך שאמר אני יודע, אני יודע שאתה מבין. והוא
באמת הבין החתול הזה, ג'וני. הוא הבין הכל.

שוב מאוהב אני בקברן,
עוד אהבת רפאים ללא מחר.
אני עורם לו ערמת אהבה,
הוא עורם לי ערמת עפר.

מתוך אתר הבית שלי:
http://www.JoniBoy.com

הטו אוזן וגלו לי
מה לוחשות גחלים,
לפעמים אני נשרף
עם הכוכבים הנופלים

ילדי שושנים גדלים להם פרא
יחפים פורחים בשדות אספלט;
ניצנים נפתחים
צוף מתוק ניגר מגביעם
זוקרים מפחד קוציהם
המלטפים

מילת המילות
למוללה בין האצבעות
כשרשרת תפילה
והיא עוצמתית ועדינה
כמשק כנפי פרפר

פיה קטנה
ואני זקן
אבק כוכבים
לרגליה

כי פלדה אתה
אל חלודה תשוב

רום הודו מתיר חרצובותיו
להשקותנו גשמי גופרית
אותות טל ומטר

גם בפרי רקוב ישנה מתיקות
וגם השתן צבעו זהב
ואפילו במוות יש משהו מושלם

נולדתי אל תוך האין המתכחש
ללא יראת שמיים ריקים

באוחזך באקדח
עצור ובחן
מה יפים העננים
בדימומם

דבר
לא תרועת כפיים
לא מדליה לצוואר
רק פחד לא-במה
שורותיו לזכור
ויהי אור

ביום השני הביא לי את הקשת
לענוד על צוואר
ביום השלישי את כוכבי הרקיע
הניח לרגלי יהלומים

בוא נרים לרגע את יצועי הים
לעיתים דברים הם כפי שהם אינם
צלבים מעופפים מעל נשל פסנתר
נמר פורץ מתוך נמר אחר

ואני מאושר
להיות לך מקצב תופים
בארבע ואפילו שלושה רבעים

בעולם אחר
שם רוקדים שלדים
בתוך הארונות
ושקיעות תלויות על קולבים;
ובעולם הזה מה נותר
לחבר בקו את הכוכבים

ויהי ערב ויהי בוקר
שיני חלב לבנות
צומחות נושרות
מרמזות על השחור
העומד לקרות

בים המילים אחזני נחשול,
מילים גבוהות שטפוני
טרפו את מחברתי
והמילים כמו גלים, אינן אלא אדווה
רק קצף וגבבה

מוקדש לזכרו של האסטרונאוט אילן רמון ז"ל

תמונה שווה אלף מילים
ומילה שווה אלף תמוניות קטנות
ומילה שווה עץ או מלצר
או חצוצרה
שמאות של תמונה
למשל נער עירום מול שקיעה
לשבור לנתץ את השיר למילותיו
לחלקי תמונה ואסימוני משפט
לפזר אותיות לכל אבר

כשהתעורר
הדינוזאור עדיין היה שם
וכשהתעורר מן החלום פעם נוספת
הדינוזאור עדיין היה שם
וכשהתעורר מן החלום הזה
היה הוא עצמו הדינוזאור

הספרים יודעים את מיקומם של גרמי השמיים
אבל הוורד לא יודע כלל שיש בו הדר
הידיעה שייכת ליד הקוטפת -
הוורד לא יודע כלל שיש בן מין הדם

לגופו מכנס עשוי עלים
חזהו חשוף
מעוטר צלקות
בהינף קרס
חתמת את שמך
בדיו דמו המתוק

מוזיקה שמימית ניגונה אז
ואני התקשבתי נורא
נדמה כי משהו שכוח
אז הזדכר

ואתה נמשח אל עורו
זורח במעלותיו
וגולש במורדו
אל תוך מיטת פרחיו

כל מלכות שמיים
עטופה קליפה דקה,
רוצה לבקוע -
כל התום שבביצה,
כל החום הנדגר

אטום אחר אטום
התכנסנו כאן היום -
אלקטרונים חופשיים
ועור מתוח

הקלות בה אתה נרמז
מתבהר כעובדה בתוך האיגיון
הולך ומסתמן עם כל הבל פה
עם כל נחירה
מהמיטה הקרה ובחזרה

האדם כל חייו הוא תר
אחר ההשתקפות
שבעיני רואיו

כל מה שתלוי על שרשרת
כל מה שחבל על צוואר
אם יש חרוז תחת השמש
אשחילהו זקור איבר

ליוחנן פאלוס
זיקפת בוקר יום ראשון.
אתה יודע,
לאפיפיורים יש זין קטנטן

יצאתי לפתות צייד זקן
ולהיות טרף למרגלותיו.
צייד שרירי ביערות גופו
המצולק משנים של מצוד.

מתוך אתר הבית שלי:
http://www.JoniBoy.com

בעידן חזוי וידוע מראש
עידן שבו כל יום ממוספר
אלפיים שנה מאז שאיזה טמבל נולד
וכמעט אלפיים מאז שנפטר.

אז אם אתם כבר מתענינים בשלומי
דעו לכם שיש לי דלקת באשך השמאלי

כאשר אינך משורר אתה שקוף
אתה חשוף
כפרפר ערום כנפיים
כחרק מיותר
מכוער אתה מבריח
את ציפורי הנייר

אני אלוהי הדף
והעט הוא שרביטי
בהינף ציפורן

עיר שהייתה לי כוכב הדרום
ותבעתי כוכבה במדרכות נפשי

כשאמות יכתבו עלי בעיתון
במותי אהיה נערת אמצע
שיריי יפסקו רגליהם
על פני שני עמודים

אז תכרע לנשק ארובת עין חסרה
אך תרתע בחזרה

לב מרוט.
רק עוד צביטה לבדוק
אם נשמה באפו
אם עודנו פה.

לתוך קדרת חיי אזרע מלח
ארקח שיקוי פצעי עבר
אקרב לפי את כף העץ
אך טעמו עודנו מר

בחלוקים לבנים ומבט בוחן
את מכסה גולגולתו יסיר בפניכם

כשאזלו המילים נותרנו דוממים
בדממה התבוננו
כשהמילה האחרונה פרחה מפינו
כמו בלון

אל מעבר להישג יד
אל מעבר לדריסת רגל
חלום סהרורי
לכבוש לנטוע דגל

עירום ואצילי
אתה עומד מול הראי

אבל מה שהיה אתמול נר
עת כל רוכסן להיסגר
הילדים שהיינו
שוכבים מתים
בתוך שקי פלסטיק שחורים

עמך סליחתי, פרה
את כפרתי
תרנגולת יקרה

אמא אדמה
כורים לך בנייך
את יערות רחמך כורתים
את טוב שדייך

אני סוחט במבחנה
קמצוץ של טוב תמצית של רע
אני מבשל אותו לתוך זיכרון
בכחול שערו ובלונד עיניו
מתכון יופיו של סבסטיאן

נסה אתה להיכנס לנעליי
איני זקוק להם עוד
נסה אתה להתהלך על רגלי העץ
כמו לוליין

קסם מהפנט יש לה לאש,
ואין בה מרפא לזקן טיפש.
לעד עוד מנסה לגעת,
מה קסמה רוצה לדעת.
בתמימותי נכוויתי שוב ושוב.

מתוך אתר הבית שלי:
http://www.JoniBoy.com

בדרכי בכרך שומע אני
צלצול פעמון
קוראני לשוב מנדודיי
בשדות הירוקים
הארוחה מוכנה
הנזירים מחכים

אל תפחד
אלו רק עינייך שנעצמו

יש עולם שנברא
בצעד אחד
כמין מהלך מבריק
על משבצות הרחוב,
כשקרני השמש
קוראות על שפתייך
את דברי הימים
ונשברות לאלף רוחות
בקווים ישרים

מי שאינו מאמין באלוהים
צריך רק לעצום עיניים ולראות
כמה קל לברוא עולם
בהינף ריסים
מי שאינו מאמין באלוהים
צריך רק לעצום עיניים

רץ, מאחר לפגישה עם עצמי;

זה השיר חלל שחור
מלאכת מחשבת
של לא כלום טהור

שירה קוראים בשירותים
אני מצהיר אחר כבוד.
ופן תשאלו אותי:
אינך רואה בכך דבר שלילי?
נהפוך הוא - לכבוד הוא לי

אני מדמה את השיר לים לבן
נראה תמים בגובה הדף
אך במעמקיו
רובצים כרישי הדם

אני מכיר משורר שרצה לכתוב
שירים נפלאים
שנכתבו זה מכבר;
שירים זרים
לאמצם אל ליבו,
שירים נפלאים ארורים
כמה רצה לשוררם!

אדם הוא יותר
מסך שנותיו -
נשימותיו
כמו הים הוא יותר
מסך דמעותיו

עשבים מלחשים
בשפה המובנת רק לרוח
הו עשבים מלחשים,
מי מצמח בכם?
המתים דוחפים גבעוליכם
מגהינום גחלים לוחשות

בחלומי הייתי כצייר
וכאשת לוט בהביטי אחור
נחפץ מכחול בסוד צבעיו

מראיין פנינה, אומרים על בלונדיניות שהן טיפשות. מה דעתך?
פנינה תראה, דן. יש בלונדיניות טיפשות ויש גם ברונטיות טיפשות.

מראיין הבנתי.
פנינה [חותכת את דבריו] יש גם שחרחורות טיפשות ויש גם טיפשות
עם שיער בצבע דבש.

בניגוד גמור למאטדור - יריבו השור עייף, שותת דם, נעוץ
פיגיונות והביצים שלו, שתלויים בתחתית בטנו ובימים טובים יותר
מטלטלים מצד לצד בעודו רץ להנאתו אחר פרות באחו, עולים מעלה
ומטה במהירות כה רבה בעודו מתנשף עד כי נדמה הוא לבוכנה או
למכונה כלשהי במפעל.

שמה הלך לפניה בארצה ועודנו מהלך גם אחריה בין הפאבים
והמועדונים, נישא על שפתי הנערים ומלבה להבות קינאה בעיני
הנערות. אך היא עצמה כבר איננה שם, מלכת הלילה בעל כורחה, עתה
היא מהלכת אלמונית על אדמות ניכר, מכשפת קסמים בשפות זרות.

היום בקולנוע בדרמאסאלה

הודו. הכי הודו.

תמונות ממוזיאון דאלי ליד ברצלונה

הצד האפל של קו תל-אביב חיפה.