[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חולה ירח
נקודת השראה


אל היצירות בבמה האהובות על חולה ירחאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי חולה ירחאל היוצרים המעריכים את חולה ירח
"אם מישהו אוהב פרח אחד ויחיד, שאין שני לו בכל
מיליוני הכוכבים, הריהו מאושר אף בהסתכלו בכוכבים,
כי יכול הוא לאמר בלבו: אי שם נמצא הפרח שלי..." אך
אם יאכל הכבש את הפרח הלא ידמה בנפשו כאילו דעך לפתע
אורם של כל הכוכבים..."

אנטואן דה סנט-אכזופרי,

"הנסיך הקטן".




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אגדה
עמוק עמוק מתחת לאדמה, במקום אשר עליו איש לא שמע
שוכנת מערה כחולה ענקית, עם נטיפים וריצפה ללא תחתית

התבגרות
ואז פתאום היא הייתה שם, כנראה שלא שמתי לב בגלל החושך, הפנס
שבור כרגיל. היא עמדה שם על המדרכה ממול ונעצה בו מין מבט
שכזה, תמים, סקרן, אף פעם לא ראיתי מישהו מבוגר מסתכל ככה...

הומור
הו, צער עמוק, חדור וקרא בקול עז, יען כי לא אוכל לשטוף גופי
בזרם חם ומענג, הו, שדים ארורים, זעקו בקול צורם על שברון לבי,
כסו פני הארץ ביגונכם.

געגוע
ואתה שם לי יד על הכתף וקם, ונותן לי יד ועוזר לי לקום, ושנינו
עומדים ומסתכלים על הירח ואני אסיר תודה על שאתה כאן איתי. זה
לא יגמר, אתה אומר לי, בקול של אחד שיודע על מה הוא מדבר.

הומור
...תופס את הסמב"צים המסכנים, מחלק מטליות ומגבים ומכריז על
פ+1 למבצע "אמבה" (אמא מרגלית בליל הסדר). הראשון שמוחה מרגיש
מיד כמה אני עצבני, האחרים דוחפים ופלה לפה ומתחילים להבריש...

הומור
בשבוע הבא נצא במישאל עם מרתק לרגל חג המימונה שכותרתו: "מהו
מינהג ציוני יותר - נפנוף מעל המנגל עם קרטון מפח הזבל הקרוב
או חשיפת חריץ אנכי ושעיר התוך מכנסי ג'ינס דהויות ומזיעות".

זכרונות
אור יחיד מנצנץ מספינה במרחק כאור הנר על חלון ברחוב חשוך
העננים מסתירים כל הבהוב כוכב מרצד
ורק אלומת הירח נראית בודדה,
חלשה, חיוורת וכנועה בשמי הנצח.

זכרונות
והגנבנו מבטים של חום, של תום ושל תשוקה.

סיפור ילדים
עננים אפורים שחורים מתחככים ברקים רעמים מפלחים דממת החורף.
דמויות שחורות בלתי נראות חומקות מעין במעילי גשם ארוכים
מתגנבות אל הצללים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
ואולי היינו שנינו
סתם פזמון שלא הולחן
ואולי חיפשנו בלי עצור
את מה שמת מזמן

גורל
ועמוק בשמיכה ישנים ילדיו
שנולדו באביב וגדלו רק בסתיו
איך רצה בשבילם אז את כל העולם
איך קיווה לחיוך איך כבה מבטם

מצב
והאבן, היא שותקת
מכוסה בצלקות
לא רוצה לחוש עוד צער
מרחיקה את הדמעות

אהבה
אולי הלילה יחזרו המבטים
נשקע על שפת הים
ונהפנט את הגלים...

ייסורים
ילדים שנעלמו שוב אומרים שלום
עיניים בוהות אל החלל
צעקות מן הרחוב לא נותנות לחלום
דאגות מרחפות ללא משקל

ביקורת
תראו אותי בובת נייר
רוקד ושר לבד
רק הזהר פן תמהר
אותי תקרע מיד

שיר ילדים
בואי נשרוף את החיים - בוא נהיה כמו אלוהים
בואי נרמוס את החושים - בוא ונחיה עם מלאכים

אהבה
בין ערות לבין חושך
על חודה של שפיות
בין אמת לסיפור
אגדה למציאות

בדידות
רק לפעמים מרגיש עייף
רוצה לברוח לעופף
מכל הבלגאן הזה שבמדינה...

איך זה שהכל נמשך ברקע,
איך זה ששניות נעצרות?

עצב
איך היה פעם,
איך הוא השתנה,
איך פתאום כך סתם עברה לה עוד שנה...

תחושתי
איש חליל בגוף כינור
אוגר תווים ליום שחור
צועד על קרקע של קולות
אוחז מקל של זיכרונות

בדידות
אל הילד ההוא שהייתי
אל האבא שבי עוד ממתין...

אהבה
את יודעת
הערב חשבתי עלייך
זה הרגיש לי נכון להרגיש אותך כאן...

אהבה
זה אמצע הקיץ יתוש מתעלק
רודף אחריו עם עיתון וצוחק

געגוע
גלים מתנפצים אל חוף הנצח
השחר מתעורר
שרידיו של ירח מתמוססים
הלילה מתפורר

מצב
בא לי שיר ולא יוצא לי
אין לי כבר על מה לכתוב
החיים פשוט חיים פה
אין פה רע ואין פה טוב

גורל
אני רק עומד עוצם את העיניים
עוצר לשנייה את מחול
השדים בראשי
הלב עוד צועק מחריש את האוזניים

נוסטלגיה
הגעת בלילה יצאת ביום
עצמת עיניים פקחת חלום
נולדת שחור נהרגת לבן
הצבע דהה עם הזמן

בדידות
רוצה לעמוד על במה
לנגן
לשיר את הזעם
ולפרוט על האש

פרפרים צחורים כשלג
מרחפים בקרן אור
שחודרת אל הקשת
והופכת לציפור

שכול
אש דולקת עכשיו היא בוערת
דקות ושעות וימים מאכלת

בדידות
בלילה בשקט לבד מסתובב
חושב על מבט חם, חודר ואוהב

אהבה
והיא שם על הבר זורקת עוד מבט חודר
ושתי עיניה מספרות על יצר שבוער
מעיף חצי חיוך רואי מולי בה את דמותך
עם עוד כל שיר שמתנגן הלילה מתארך

קצרצר
בלון נפוח אצטרובל
חלון פתוח צל נבהל
עוגת תפוח מאתמול
משב של רוח אקמול

אהבה
דלת אחורית חורקת
וילון מלטף מעל הגוף
ענפים שרוקדים ברוח
ציפור מבקשת לעוף

בדידות
אני צורח לא בורח לא עומד במקום
מפלח את השקט
בכאב של סף תהום

תרגום
התזכור אותי אם נפגש בגן עדן?
ותדע מה שמי, אם נפגש בגן עדן?
מאחורי חולפות שנותיי
מכוון את צעדיי

געגוע
חיכיתי לך כל ערב
בזמן האחרון
דמיינתי איך אשיר לך שיר
כשתלכי לישון

אהבה
את תכננת לעצמך חיים אחרים
פנית לדרכים חדשות
אולי הגורל פשוט הועיד לנו
לבחור בדרכים נפרדות...

שוקע בעולם הזוי של חלומות פרועים
צולל לתוך יקום רקוב שקוע בפחדים
זועק אל הנשמה הדם פורץ מהורידים
חונק את הכאב ומתפלל לכוכבים

שכול
ומן המושב הריק שנותר ליד
דמותך פתאום צוחקת
ואוחזת יד

כעס
ושם למעלה שם הרחק
איך קו האופק מתרחק
אדם שחי עכשיו רק הד
בין הצלילים קולו אובד

בדידות
העיר הלכה לישון הוא התעורר
הלך למקרר
מזג לו כוס חלב על הבלקון
ישב והשתכר

מצב
באין סוף של היקום
מרחף ללא קיום
לא שומע מה אומרים
לא איכפת מאנשים

מצב
המדרכה רטובה
הטיפות מרצדות בשלוליות
דמות באפלה
לא יודעת לאיפה לפנות

ביקורת
אם חיים הם תיאטרון
אז אני כבר ארכיון

געגוע
דמעות קפואות זולגות עלי מתוך ענן אפור
דמעות של השלכת
דמעות של אור שיכור

תרגום
ישנם מקומות שמלווים אותי
הולכים איתי יום יום...

בדידות
בדרך, באוטו, בנוף לא מוכר
הרוח שורקת הכביש הוא כה צר
הים מתפרע, הכעס חוזר
לוחץ על הגז והסוס שוב דוהר...

כמיהה
אז אל תבכו יותר על ספר שנגמר
כי במקום אחר סיפור חדש נוצר
ובאביב הבא אשוב אל העולם
עם קסם הילדות או עם שלוות הים

געגוע
בואו חברים הרכבת מחכה
היא נוסעת אל ההפנינג יוצאת על הדקה
תנו את הכרטיס תעלו על הקרון
אין מקום למי שמגיע אחרון...

גורל
יום אחד אני אפגוש אותך לאור שקיעה
וזה יהיה נפלא כל כך
נרקוד, נצחק ונפרד בסוף בנשיקה
ואז אני אכתוב את השיר שלך

זכרונות
ואז הגיע השקט
בחלום הראשון שחקוק לעד
בידך המושטת מתחת לפנס
בפנייך החתומות

שכול
האבק של הד קולות עבר
צמה קלועה בפרח
עיר טובעת בשרב של ערפל
משתקף מן החלון מבט שואל

בדידות
ובבית עכשיו את לבד במיטה
את חושבת עלי
או שאת ישנה

גורל
ומה אם אתאהב בך,
עולם השאלה
ומה אם ללבי יחדור הקסם הנפלא

תחושתי
ועכשיו לרקוד
רק לרקוד עם הדופק
בקצב הולך וגובר

בדידות
הפכתי לזר
לא זוכר מתי או איך

חלום
ברחוב לא רחוק שוכן בית קטון
ובבית, כך אומרים, יש מסדרון
בקצהו הרחוק שוכנת לה בדד
דלת קטנה, נעולה היא לעד...

אהבה
יש קרע בזמן שהולך וגדל
מחפש לו פירצה את עצמי
בטון ועפר פתאום מתקלפים
בחומות שבניתי סביבי

כשרוחות ליל הסתיו מנשבות על העיר...

בדידות
חלום עלום על גשם מלחין את שיריו
הריח של החורף עז מרטיט נחיריו
מגע של קור השקט מערפל את חושיו

כמיהה
רוקד בים של כוכבים סוער
בחיק השמש בשחור הבוער...

געגוע
חמש תמונות תלויות על הקיר
בחדרי הקטן
וכל אחת היא סיפור שמזכיר
מה שנגמר, מה שכבר לא יהיה

שכול
טרמפולינה במדבר קופץ כמו חרגול
עולה יורד בינתיים והכול בזיל הזול
שמש מלאה בדם כדור זוהר עגול
זוחל בעצלתיים אל החושך הגדול

מחאה
יורד אל הרחוב הקר והרטוב
וההמון בחוץ מתקהל
נשמות טהורות וכל השאר רקוב
ובכל זאת העם מתפלל

בדידות
כותב את התסריט
צולל אל תוך הים
שוכח את הפחד
עוזב את העולם

געגוע
תבוא לבקר
רוצה לחבק, לספר
אתה שומע?

מצב
והימים ימי שרב
הנחל שוב נדם אכזב
ובשמים אין ענן
והירח לא מוגן

כעס
האקדח ביד ימין
השלט ביד שמאל
מחליף בין התחנות
ומרגיש כל יכול.

אהבה
מתנת יום הולדת 18...

שכול
אבנים לבנות על מים
הטיפות שזולגות בוכות
אותיות שפורשות כנפיים
אל מעל לעצים ושדות

אכזבה
כבר זמן כבר לא עצרת
על אם הדרך וסתם שרת
כמה זמן אתה חושב שזה נגמר...

בדידות
וכשהאהבה הרגל והלב כבר לא שואל
בקרבה חמה זרה שוב מוצא את השירה
וכשהאהבה הרגל והפחד רק גדל
ביקום של לבטים רץ תוקע מחטים

כשהרקיע נח בשקט בין ידיי
שדים קטנים שרים לי שיר על פרח ועל דבש
כשהשמש מסנוורת את עיניי
המלאכים פורשים מרבד עלי ורדים וקש

כשיחזור שוב היום עוד שנה או יותר
ואשב על הספסל הישן המשותף
ודימעה תיעלם ברחוב החשוך
ובמראות ילדותינו שוב אהיה מוקף

אהבה
כשנולדת הפסקתי לכתוב
המילים נאמרו ללא קול
כל חיוך שחייכת הלחין עוד שורה
הצלילים שוב ניגנו את הכל

געגוע
בלילות הקיץ החמים,
מראה הירח מעל המים הנוצצים.

הרהור
ירח מתמתח ולא יכול לישון
המנגינה פורחת,
קשורה לחוט בלון

הומור
ולפתע אי שם האור אז נגלה
ובמלוא הדרה מתקרבת
וכולם מתרגשים הנה היא מגיעה
הכרמלית לפני שוב דוהרת

בדידות
והזמן מזדחל וחולף לו בלאט
הוא הבטיח המון וקיים כה מעט

אהבה
טועם אותך בלהט מתוך עז בשפתיי
נוגע לא נוגע לוטפות אצבעותיי
מביט בך את צוחקת נושפת באוזניי

כמיהה
בורח כועס על החיים
פורח מעל העננים
שוקע בים שחור של תום
יודע ששוב יחזור החום

געגוע
כי לי את תמיד
בלבי ישנה
ולי את ילדה
כה דומה, כה שונה

השמים שחורים ללא ירח
כוכבים זעירים מנצנצים
ענן בודד משייט לאטו

בדידות
הערב בא מהר משאיר שובל של דמדומים
פותח את השער אל סודות מחופשים
שמים מעל מפזרים הבטחות
שדות נשטפים בדמעות

געגוע
בפינות נסתרות במחוזות ילדותי
שם אמצא בוודאי מנוחה לנפשי
במבט שנגלה מקצה של רחוב
אגלה באחת את שחשנו קרוב

געגוע
ילד תתחבא
תדלג בין הטיפות
גם בחורף גם בקיץ
אל תספור את השעות

בדידות
והלילה חוזר והזמן לא עוצר
רק לוקח הרחק אור כוכב שבוהק
והלילה חודר אל הלב הבוער
ונשטף בדמעות של רגעי זיכרונות

העם מדוכא
דמעות ברחובות
המלך עצוב
הליצן בוכה

אהבה
נשר מעץ פורש כנפיים
מעל גוזלים רעבים וקטנים
גיטרה אקוסטית בצבע שמים
עם שני מיתרים חלודים מתוחים

געגוע
מתוך התמונה שוב עולה הזיכרון

הומור
נחצ'ה הגמל
רוקד בקרנבל
כוסית של מאי טאי
עם חוטיני ברזילאי

עצב
והדמות בחלון עוד בוהה בעצים
הרוקדים בסערה בין ברקים רעמים
ודימעה בודדה בניצוץ של חיים

געגוע
חוזר למקום בו נולדתי
עוד לא עברה שנה
ריחות הילדות איתם גדלתי
כאילו דבר לא השתנה

נוסטלגיה
אם תיתן את לבך
ליבבת הגלים
הלוטפים במגע את החוף
אחוזים עד טירוף
במחול הגאות
ולאט מפסלים את החוף

פזמון
אז איך את אומרת שרע לך
ושהשמש שוב לא תזרח...

בדידות
ואני כמו בסרט
או בדרמה זולה
מתחתיי העיר גומרת
מעליי מתחילה

בדידות
שם על קרן ירח, תלויות על ענן
מחשבות על דרכי שאבדה עם הזמן...

בדידות
והיום הזה מתחיל כמו כל יום לפניו
בציוץ ציפור לאור קרני השמש העולות
ואוויר הבוקר צף ממלא חלל חדרי
וחודר אל נשמתי וזוג עיניי אט נפקחות

געגוע
עוד לילה קר נותן מסתור לאור הכוכבים
מדליק לי מנורת שולחן קורא קצת מכתבים
מילים שנרדמו פוקחות עיניים עייפות
בזרם הדמעות חולפות בינינו השנים

עצב
הוא גדל במהירות חי חיים די שלווים
חום הבית בסתיו, דשא קר באביב
חברים ברחוב, ילדים מפנקים
ומפל אהבה מסביב

בדידות
טיפה נושרת
על אדן החלון...

אהבה
עמוק בתוך הלילה כשכולם ישנים
הרוח מנגנת שירי ערש רכים.

בדידות
קר בחוץ
שמים שחורים ללא כוכבים
זר בעוץ
טיפות הגשם בין דמעות עננים
לבד מתהלך על השביל הצהוב
אל עבר האור בו הלב כה קרוב

ביקורת
ברחוב קטן ישנו בית קטון ובבית הקטן יש מסדרון
בקצה המסדרון שוכנת בדד דלת קטנה הסגורה לעד
בתוך הדלת תמצא עולם אחר בו החלום על המציאות סוגר
בחדר הקטן ישנו אדם מוזר שיושב לו על כר כל היום ושר
חדר קטן ומיוחד, חדר של אף אחד...

ביקורת
עץ חיים ניצב בודד
במרכזו של גן
מוצאות מיקלט הציפורים
מוצא מסתור הזמן

בדידות
כשהערב יורד
והעצב גובר
מכסה את העיר
אור נוגה וחיוור

בדידות
ושקט בחוץ
וחושך ולח
ירח מבליח
זוהר רך מזוכך

מצב
העיר שקועה באובך
פחים וחתולים
על המיטה בחדר
אין צורך בפחדים

אהבה
כינורות מרטטים
אור ומים נשזרים
שלל תווים מצחקקים
את סיפורם של השירים

געגוע
החושך ירד
למרות שאין לי כבר אור
שוקע בחיוך שלך
ששוב לא יחזור

הרהור
ושם בציור
היא חייכה לעצמה
וחיפשה על האופק
ספינה לבנה

געגוע
מביט בחלון
ובוהה בזיכרונות
של אני ושל את
שרוקדים בין הטיפות

בדידות
עולם מיטשטש בין טיפות הגשם
רועד עם קול ריצוד השלוליות
כוכב מתפתל בעיניו של עלם
מצית שובל בוהק של חלומות

שכול
שתי דקות חולפות בשקט
ואין קהל ואין המון
זה מוזר, שונה, זה סרט
ריקה העיר שבחלון...

כמיהה
הציפורים עפות קרני שמש בוקעות
צובעות יקום
בחום עלום
בין רוח וטיפות

על גג בניין אפור עומד לבד ומתבונן
שואף אל ריאותיו חיוך של רוח לח צונן
חושב שוב על הטעם של ילדות בבית הוריו
על דשא רך בלילה מנוכר של בוא הסתיו

גורל
וקסיופאה ניצבת
מתבוננת בילדה
מחפשת את הקסם
שאבד ולא נודע

בדידות
יש לפעמים רגעים צלולים
פתאום מתחמם באור השמש
בין עשבים מתחבאים צבעים
מתוך העכשיו שוב צץ ליל אמש

בדידות
ברגע של חולשה
המילים אז נגמרות
וזעקה אילמת
מרטיטה את האוויר

הרהור
מחול של טעם חדש בי נובע
עוטף את גופי בשלוה מנמנמת
אדים של ריח שיכר משגע
שולחים אל גופי מנגינה מפונקת

גורל
וכך לאט ניצתת להבה קטנה
אולי חיבה חולפת
אולי זו אהבה

בדידות
כשהעיר מסתחררת בין עבר להווה
כשבאור של הלילה בחלון נר כבה
כשעכבר מחטט בפחים ואשפות
כשקולך כבר רחוק כשעיניי עצומות
כשהכל כמו חלום בלהות

אהבה
כבר הספקתי לבקר במדינות רחוקות
כבר הספקתי לראות ציפורים נודדות

אמונה
תסתכל על הים הוא סוער ועמוק
הוא גווע על החוף הוא נודד מרחוק
על האופק ספינה מפליגה לאתמול
על התורן צופה שאיבד את הכל

אהבה
בלילה לבן
עמוס כוכבים
עומד בגנך
עם ורדים לבנים

שיר ילדים
רכב על הקשת אל מעל לעננים
גמע את הדרך בין גבעות ועמקים
שכב על החוף בין דגים ושחפים
קפוץ לחלל וטוס בין כוכבים

ערפילי
תעשה שירד עלי שלג
חם ולבן וסמיך
רוצה לרקוד בין הפתיתים של השלג
ללטף את האוויר האביך

אהבה
שמונה עשרה שנה
אתה עדיין שם שוכב
הכל כאן מסתחרר
ורק אתה אותו כאב...

מצב
בדממה חרוטה חרטה על הדרך
בין צלילי הירח אחפש נחמה
בין קירות נכלאים זיכרונות של הפחד
במראה נשקפים מבטים מלאי רעד

בדידות
ואת כבר רחוקה מכוסה בחלומך
שוכב לבד ביחד שוקע ביופייך...

חריקת הבלמים והאור המסנוור
הצרחה מקפיאה את הדם הבוער

בדידות
ירח מתבונן בי
גם הוא מרגיש לבד
כמוני מסתובב שם
יחיד ומפוחד

מצב
כלב תועה מרחרח עצים
הערפל חודר אל החושים
הבית רחוק נח בינות הצללים
שומר על סוד ישן בין הסדינים...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
התבגרות
אל תפחד מן המילה
תן לה לחבוק חזק את כאבייך
לספר את סיפורך שטרם נכתב
לחצוב דרכה אל אוזני שומעייך...

היפרדות
ואחרי שנגמר ישבתי לי בים
וחיפשתי משמעות חדשה
ושקיעת השמש נצצה בעיניי
והרוח בשערי שיחקה

אולי הילד כבר הלך לישון
ואולי הילד כבר מת
ואולי כבר הגיעה העת?

יסורים
ומה אם פתאום תיפול המסיכה,
אשאר לעמוד חשוף,
עירום לכל מי שחפץ במבט...

ביקורתי
כל צד גוסס לאט בסבך האמיתות אשר יצר לו, ברשת של קורים אשר
מימנה אין מנוס, טווים עצמם לגולם מחוטים של דת ואידאולוגיה
ונותרים תלויים אחד ליד השני על צמרת השפיות...

זכרונות
אל לחישות הכוכבים שקראו לי
לצאת מגופי, אל ערפילי דמיוני.

כמיהה
ולפעמים מתגעגע לרחוב הקריר
לעלים הנושרים בחצר הבית
לכר הדשא הנעים כשהשמש מלטפת וכלבי לידי שוכב...

"תחזור הביתה, כולם מחכים לך, עמית צריך אותך, תומר צריך אותך,
אני צריכה אותך". "אני בבסיס" ממלמל, "אני לא יכול לעזוב". היא
בוכה. "אורן", יבבה חלושה, "אורן, הוא מת, הוא מת".

התבגרות
להזדקן עם המדינה, עם העיתונים והטלוויזיה,
להפגין כי פעם היה יותר טוב
אבל לדעת שכלום פה לא משתנה
ושמה שהיה פה לפני שלושים שנה
זה בדיוק אותו דבר, רק עם תספורת קצת שונה

ביקורתי
בואו נהיה שנייה כנים, טוב? הרי לפחות חצי מכם באו לפה בגלל
מערכה שלוש, נכון? סצינת העירום המפורסמת של שרון ושלי. קראתם
עירום בפנאי פלוס וישר נדלקתם, הא? רוצים לדעת איך זה באמת?

התבגרות
זה מוזר שדברים תופסים פתאום משמעות אחרת. ששירים, תמונות,
מציפים פתאום גלים של זיכרונות, שלילות לבנים נמשכים אל תוך
הנצח, שחלומות בהולים הופכים לרגעי נוסטלגיה מתוקים ולרצון עז
להמשיך ולישון לנצח.

אני כבר לא חושב עלייך כל הזמן. קורה לי די הרבה שאתה יוצא
לזמן קצר מהמחשבות שלי, בטח הולך לטייל איפשהו ואז חוזר לפתע
ודורש תשומת לב. לא יודע אם אני מתגעגע אלייך, אם אתה חסר לי,
אם עצוב וקשה, אם אני מרגיש משהו בכלל. נראה לי שבכלל עוד לא
קלטתי מה בעצם קרה.

התמונות מרחפות בראש, לא עוזבות
וקולות ילדים שצוחקים מכל הלב
לא חושבים על העבר, חיים את ההווה
מעיזים לחלום...

התבגרות
אז זה כל מה שזה
חלון אל נוף של ארבעים?

התבגרות
לוחשים זכרונות בלילה חם,
מנגנים תמונות נושנות שנשכחו,
מספרים לי שוב את סיפור נעוריי שחלפו...

היפרדות
עצוב לי, על שכך הרגשתי בעבר,
אך טוב עכשיו, כשזה נגמר.

אמונה
ובועה קטנה של תום
תרחף אך מחוץ להישג ידנו המושטת
תתרחק אט אט אל תכול שמים אינסופי...

התבגרות
המילים זרמו ולא עצרו לרגע
הרסו חומות
שברו את כל הסכרים שנקרו בדרכם
יצרו סדקים בעננים שהתהוו מעל
וברכו את קרני השמש שזרחו על דמעותיי

התבגרות
הותרת בנו משהו שהוא גדול יותר ממה שכל אדם חי יכול לתת, נתת
לנו רגעי אושר ורגעי צער, זרעת בנו חיוך ושטפת את עינינו
בדמעות, חיממת אותנו בימים הקרים ביותר, והקפאת את לבבנו
בלילות הבדידות האין סופיים.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אתה אוחז בי בזרועותייך
מרפה את גופי למשא
על פני גבעות של מראות אמש
על שפתה של השפיות

כולנו אזרחים
בבית משוגעים

מדשדשים יחפים
על שביל העפר
כשרק צלנו מוביל את הדרך

כל חלום של המציאות,
כמו כל חלום רגיל,
נמשך שניות ספורות בלבד.

נושר לי השיער.
כל בוקר, על הכרית, פק"ל, מספר דו-ספרתי של שערות.

נקודות בודדות של אושר
בתוך ים שחור של בדידות.

עיר של שכול
בסתם יום חול...

לבד הוא ניצב
זקוף מלוא קומתו
מול ירח לבן
תחת שמים שחורים
וניצנוץ כוכבים

האופק ציור
בד עגול מרוח צבע
שנפרש אל האין קץ
תחת ים של עננים...

רוח הלילה קוראת לי לצאת
אל מעבר לאופק


לרשימת יצירות המחזה החדשות
ארצישראל
מתוך המחזה "חמש תמונות".


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אורבני
אל היצירה

דוגמנות
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

צבע
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

נוף
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

נוף
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

טבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

אופנה
אל היצירה

לילה
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

טבע
אל היצירה
סוף הדרך.

סידרה
אל היצירה

לילה
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

תקריב
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

מבויים
אל היצירה

נוף
אל היצירה

טבע
אל היצירה
להיות חלק מהטבע.

טבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה
טוב, לא בדיוק עשן,
יותר כמו אדים...

אורבני
אל היצירה

טבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

צבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צבע
אל היצירה
ברגע של שעמום בפקקים האין סופיים...


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
בלדה

איך זה שהכל נמשך ברקע
איך זה
כששניות נעצרות?

אקוסטי

כשעוברים לאט הימים
ואותו הרגע נמשך אל העבר
ואתה כמו קופא לפתע
ועומד במקום...

בלדה

כשרוחות ליל הסתיו
מנשבות על העיר

בלדה

חמש תמונות תלויות על הקיר
בחדרי הקטן
וכל אחת היא סיפור שמזכיר...

בלדה

כשהחיוך שלך שוב יזרח,
זכרונות ינצנצו בשמים
וקולך ירחף בין רוחות מנשבות

אחר

עמוק בבטן הכרמל...

בלדה

אם הייתי יכול רק לחזור קצת אחורה,
לשבת רק עוד פעם אחת ביחד,
לדבר על כל מה שלא הספקנו,
על כל מה שכבר לא ידובר...

בלדה

מילים שנרדנו פוקחות עיניים עייפות,
בזרם הדמעות חולפות בינינו השנים.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
סגור לרגל
שיפוצים









עוד דבר חוכמה
מפיו של אפרוח
ורוד על הדף
האחורי.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/CholeYareach
יוצר מס' 14770. בבמה מאז 3/8/02 4:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחולה ירח
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה