|
מיד הבנתי שכאן יועיל גימיק פרסומי זול. שלפתי אם כך יוצרת
בדיונית ומוטרפת בשם יוכבד שאת שיריה הפמיניסטיים לסביים
ושמאלניים תכננתי חודשים קודם. יוכבד, למי ששואל , היא ערבוב
משונה בין בילי מוסקונה לרמן ואורלי קסטל בלום ועוד כמה.
|
"אתם תשלמו על הזקפה המכאיבה שגרמתם לי!!!!", התרסתי לעברם,
מזיע מהתרגשות, כשהצמידו גם לי ברזל מלובן לגב בעוד סוהרות
קשוחות מצליפות בי.
|
כהן, מחוסר עבודה, הוציא את ספרו בהוצאת סער, במימון עצמי בסך
כ- 10,000 שקל, אבל לא הצליח למכור ולו עותק אחד.
"רק עכשיו מצאתי סוף סוף קהל לשירה שלי", הוא אומר. " הערב הזה
לימד אותי את פחד הבמה, אבל גם את נפלאות הבמה.
|
אז כפי שסיפרתי לכם, אני מופיע מדי פעם בפאב מיוחד, המקדיש ערב
יחיד במינו לאמנים חובבים ולעתים גם למקצועיים.
הנה סוף סוף, באופן מסודר ולא מבולבל (שמוש באינטרנט ציבורי
עולה לי כסף ולקראת הסוף אני כותב מהר ) מספר מילים על ערב
הבמה:
|
פעם נגעתי בשמש
ונכויתי
לא מהשמש-
אבל אחרי שאתה נוגע בשמש
מקפיא מאוד לחזור לאפלה.
|
דירק ג'נטלי, גיבור שניים מספריו של דגלאס אדאמס, מקרב אותנו
בהרפתקאותיו לעולם משונה ועקום, אך מרתק.
|
הסדרה "מתחילות מחדש", שמשודרת בערוץ 3, מספקת תחושה של דרמה
אמיתית...
|
"יש לבטל את כל הוועדות להקצאת תרופות לסל הבריאות - עבור
חולים סופניים, ובכך נבריא את מערכת הבריאות". נאום החובץ
|
החייאה מוצלחת של שחקני עבר, שלוקחים את עצמם בשמץ הומור,
בתוספת תסריט מעולה, הופכים את "בוסטון ליגל" לסדרה מוצלחת...
|
חובץ המרמיטות, ברעיון שיווקי מהפכני שיהפוך את המציאות
הכלכלית בארץ על פניה (ויכסה בשקיות ניילון ועיתונים)
|
פתאום כולנו מתעסקים בשכבות החלשות. ומה עם לוגמי היין וחובבי
הקוויאר?
|
על פילוסוף מנוח וגאוני ועל ספר מלא ביוהרה וגאונות גם יחד
|
למי שמחפש ספר פנטזיה מרתק, שמתעלה מעל שאר הז'אנר, הספר
"בשורות טובות", מאת ניל גאימן וטרי פראצ'ט הוא דוגמה טובה
(אופוס הוצאה לאור בע"מ).
|
סוחרי הסמים עברו לשכונה היוקרתית של החובץ, אבוי לפדיחה...
|
על סיומה של הסדרה "מכושפות" ועל "אנג'ל"
|
איזו מפלגה מציעה זווית ראייה חדשה על רצח רבין? תעמולה
חביצתית נלהבת...
|
קשה שלא להתרגש מההצגה המבוימת היטב "אנה חנה ויוהנה". וזה לא
אומר שאין בה בעיות מבחינתי.
|
איליה כהן מדבר על ספר הטיסה שאכזב אותו ועל הסופר הנערץ שנכשל
בניסיון לרתק אותו.
|
משטרת ההגירה אינה יודעת להבדיל כיאות בין עשירים ועניים.
הגיעה העת שמישהו ילמד אותם!
|
כדאי לכם לקרוא את החוברת הסאטירית בשפה האנגלית שהוציא אורי
פינק בשנת 2002
|
תתפלאו, אבל גם לדעתי המגזר של החד הוריות מוכפש בתקשורת. טוב,
לפחות חלק ממנו.
|
הספר "סלמון הספק", שמאגד בתוכו בעיקר אוסף מאמרים של הסופר
הבריטי דאגלס אדמס, הוא הזדמנות אחרונה להיפרד מגאון (וגם מילה
או שתיים על סדרת "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה").
|
הצעת חוק לפיקוח על מראה העיר ומראה התושבים. הפעם הראשונה
הרשמית של הטור הסאטירי.
|
יש להרוג את התנין שרגא, השומר על גדר ההפרדה, למען עתיד
ילדינו.
|
חובץ המרמיטות בהצעה חדישה לטיפול באבטלה (ועל הדרך, הרהורים
על יחסי עובד מעביד).
|
עניי הארץ, הבו לנו את הכבד שלכם!
|
וכל מושג החטא תופס פה תפנית מכאיבה - אין לזה משמעות, אין
לכלום משמעות, הלוואי שהייתה לזה משמעות. אנחנו משלמים גם מבלי
לבצע חטאים, בעצם העובדה שאנחנו גרים ביקום מנוכר שכזה. הדבר
היחידי שמעניק מעט אופי לחיים האלו הוא כעס על אלוהים, התרסה
מרדנית כלפיו.
|
ליוגורט מסוים, זה לא משנה לצורך העניין איזה אז לא אעשה פה
פרסומת, הצמידו בטלויזיה את השיר המפורסם של חבורת מונטי
פייטון "allways look on the bright side of life"
|
גמד, שרץ ברחוב, לבוש בבגדי אומפה לומפה, זה דבר מצחיק.
אנשים שקופצים לתוך קקי, זה דבר מצחיק.
אנשים שאוכלים את הקיא של עצמם ומספרים בדיחות רקטום, זה דבר
מצחיק.
|
כבר נלכדה סקרנותי, כאדם פוסט מודרני העוסק בשאלות של זהות
ומשמעות וכך הספרון משיג השג חשוב במכירת העמדה התאולוגית שלו.
מתוארת בהמשך עמדת המדע לגבי סוד התודעה האנושית, כלומר שהכל
כימיקלים.
|
כשהמוכר שואל אותו מה שלומו, הוא שואל אותו בקול עייף אם לא
נמאס לו להיות צבוע. בהמשך הוא נוהם כחיה, או שמא חכם זן
ולבסוף הוא צועק שנמאס לו מהכל, כי העולם הזה הוא חרא, כל
האנשים צבועים וגם המוכר חרא ואם הוא רוצה לדעת מאיפה מגיע כל
החרא בנשמה שלו...
|
כל הזמן מדברים על הגבר "החדש", ההוא הרגיש. והנה אני לא יצור
מסוגר כפי שהייתי ואני בהחלט עונה על חלק מהקריטריונים של
הגבריות החדשה, אך בוודאי לא על כולם ובוודאי לא באופן מושלם.
אני בוודאי לא אותו אחד שמדברים עליו, לעתים בבוז ולעתים
בהערכה, אבל אני לא שם ול
|
לקהילה הגאה יש השגים יפים בציבוריות הישראלית. ועכשיו סוף סוף
ייצוג הולם גם בפרסומות
|
דודו גבע היה בן 55 במותו הפתאומי. יצא לי להתפעל מהרוח הפרועה
של יצירתו, שמשלבת בין קו ילדותי וגיבורים מגוחכים במתכוון
לביקורתיות חסרת פשרות כלפי הדת והממסד והצגתם כאטומים, כשיצר
ב"מעריב" את אחד ממדוריו הסאטיריים
|
בשנת 1980 ניגש מארק דיוויד צ'אפמן לג'ון לנון וביקש ממנו
חתימה. לנון נענה לבקשתו ושאל אותו אם הוא רוצה עוד משהו.
צ'אפמן הנסער, שברח מאשפוז כפוי, שלף את האקדח וירה בו.
|
מבין כל הפרות הקדושות, הנשחטות בציבוריות הישראלית כמעט מידי
יום, עומדת אחת מוגנת יחסית. הגיע הזמן לשאול - האם באמת נחוץ
נשיא למדינת ישראל?
|
אמרתי בטלפון למוני יוסף, מנהל תאטרון עכו, שגיבסון הפנה אותי
אליו, אז הוא שלח אותי לראיין את סמדר ירון, יוצרת ההצגה
"משאלה מכוכב".
|
יש לכן זכות לעשות בדיוק מה שגברים עושים, אתן אפילו יכולות
להיות כוחניות כמו המאצ'ו מהזן הישן, אבל בעיניי זה חבל כי
מעולם לא אהבתי את הזן הזה במיוחד.
|
מפלגה שיש בה סובלנות לגזענות, היא הכי פסולת שיש וכשהאופציות
הן בין שחיתות לגזענות, לא בטוח מה היא הברירה הגרועה ממש.
|
הגיעה העת למהפכה, והמהפכה תפרוץ מלמטה. אולי מהאתר הזה, אולי
משיבוש פרסומות כמו שקורה בחו"ל, אולי בשיטות שונות וחצי
לגיטימיות של מרי אזרחי. אחרי הכל, יש זכויות שצריכות להיות
מובנות מאליהן ואם האזרח היצירתי לא מקבל זכויות כאלו, מן
הראוי שיגנוב אותן.
|
מה קורה כששמים במטבח אחד שף הזוי ושרוט על כל הראש ובמאי
סרטים זועף ונרגן? כנראה משהו בסגנון "הזוג המוזר" רק בדוקו,
אבל האמת שזה לא סוף הסיפור.
|
ארתור דנט קם ליום רע במיוחד. עומדים להרוס את הבית שלו, כדי
לסלול כביש באותו מקום. אמנם היה אמור להישלח אליו מכתב התראה
כדי שיוכל לערער על ההחלטה, אבל המכתב לא נשלח אלא נשאר נעול
באיזה מחסן שהדלת שלו נעולה ועל הדלת שומר נמר.
|
"נראה שהדגש המכריע הוא על לימוד ציות במקום חשיבה אחראית, על
השתלבות והתנהגות מקובלת במקום על עצמאות ויצירתיות. אתם
גורמים לכך שקשה מאוד להיות אדם שחושב באופן עצמאי, וזה קשה
במיוחד לאנשים צעירים."
|
ייאמר לזכותו של חיים אתגר, שהוא ניסה להיות רציני לפחות פעם
אחת בראיון ההוא, אך ללא הועיל. הראיון היה מחויך ואף מבודח
והנה קיבלנו מנה מרוכזת מכישרון החיקוי של גדי, אז תגידו לי
למה זה טוב?
|
היעדרו של חוט שדרה מוסרי של ממש למין האנושי די בולט כאן,
בתסריט הקודר הזה, שבו מספר עקרבים בכסות מהוגנת עוקצים אחד את
השני עד שייוותר רק אחד מהם, שגם כן יקבל את עונשו.
|
"שלא יקשיבו לי, העיקר שצעקתי את מה שהיה לי לצעוק. אתה מזכיר
לי מישהי שדיברה אתי על זה שהצעד שאני נוקט בו איננו מקובל או
מכובד. אני אומר - לעזאזל עם מקובל!!! לעזאזל עם מכובד!!! ככה
לא מארגנים מהפכות!!!
|
אנשים חושבים דבר מסוים עקב אנשים סביבם שחושבים דבר זה או
אחר, אנשים רוצים שמישהו ירצה בהם למרות שאינם רוצים אותו כלל
וכלל, כתוצאה מכך הם יוצרים לעצמם זהות שקרית שבנויה על בדיות
וסבורים שהם ראויים לעצמם ולכאב שהם חווים.
|
ומה הקטע עם הילד על הסקייטבורד שיוצא מזה בסוף? אם אחליט
לדפוק לאיזו פקאצה את הראש במחשב, אני אהפוך להיות ילד והיא
תהפוך לפדופילית?
|
אדם ברוך רואה ראייה כוללת ורחבה את העניין שעליו הוא כותב,
מזווית פחות אישית. גם כאשר יש לו אבחנה - היא לרוב לא נקיטת
עמדה כי אם חשיפת הסאב-טקסט של אדם זה או אחר.
|
היה לי פעם ויכוח עם שי ידידי הטוב, האם הספר שאני עומד לכתוב
עליו פה הוא הספר הגאוני ביותר בעולם או אוסף קישקושים
יבבניים. כמה שאני צפוי, אבל דעתי היתה האפשרות הראשונה.
|
תכנית הבידור הלילית, המוצגת שם, כמו גם הפוליטיקאים שנכתבו
מוכרים עד גועל, מעוררים לא רק אמון בידו היוצרת של הסופר, אלא
גם תחושה קלה של ביקורת על החברה האנושית.
|
בסצנה מסוימת, שהיא השיא, משחק האביר שחמט אל מול המוות. הסצנה
הזו מפורסמת ונעשו עליה מספר פארודיות.
|
פראצ'ט מאוד חכם בדרך שהוא מייצר דמויות שניתן להזדהות איתן,
עם מזיגה נכונה של גבורה וחולשת אופי- אבל גם יודע לצחוק עליהן
ולהציג אותן באור מגוחך, כי התחושה הבאה מהדמויות כתוצאה מכך
היא דווקא יותר חיה ומרתקת
|
מעניינת ביותר העובדה, שהאדם אשר מפגין חוסר שפיות גדול ביותר
בסדרה, הוא הפסיכיאטר, שלעומתו ולעומת האובססיות שלו צדיקוב
וערכיו בוהקים כיהלום של שפיות.
|
אם תשאלו איזה ברנש שפגשתי, שדי מתעניין בפיזיקת הקוואנטום,
האימרה בה פתחתי הגיג / זיון שכל זה (מחק את המיותר) די נכונה,
אבל בשום אופן לא בצורה בה אנחנו חושבים.
|
אם תרצו לדעת מדוע לצפות בסדרה, יש לי שתי מילים עבורכם - ליזה
סניידר.
|
מכאן שבעצם קיומו האפשרי אלוהים לא יכול להיות קיים, כי
האינסוף הוא בעצם כלום בעצם הגדרתו כאינסוף, כי אין משהו שניתן
להציב מולך או חיצונית לך, אין כלום חוץ ממך במבט פילוסופי
מסוים...
|
תדמיינו שוב את אותו צייר. אם הוא באמת משקיע את כל כולו
בציור, בסערת הנפש האופיינית לאמנים, בשלב מסוים הגיוני שהוא
יפסיק להפריד מנטלית ולשים גבולות בינו לבין הציור, יהפוך
להיות "אחד עם הציור", כמו אימרת הזן ההיא שהפכה לקלישאה.
|
לשאלה שצצה לרובכם בראש, איך נראה מוסף תרבות המיועד לקהל עם
זיקה ליהדות, התשובה המפתיעה היא: טוב יותר.
|
כמו שמבחינת האינסוף הנצחי, שאנשים מסוימים מעדיפים לקרוא לו
אלוהים, אין עבר ועתיד, כך שלא תיתכן בריאה כי הכל קיים לנצח
והזמן הוא אשליה, כך גם בעיניו של אלוהים אין טוב ורע, לא אכפת
לו אם נרצח למשל.
|
הראיתי את הספר לפסיכיאטר שלי והוא שאל אם זה לא נראה לי קצת
זול, האנשת דמות האל בצורה כזו. ואכן כן, אין שום מובן לעובדה
שהוא מתגשם כל הזמן, אבל גרוע מזה, אין שום מובן לעובדה שדמותו
פועלת כבן אנוש ומסתכלת על בני אדם קצת כמו בן אנוש בודד.
|
ולכן, אחד ועוד אחד יכולים להיות שווים אחד. ועוד אחד? גם כן
אחד. אז תרגילים מתמטיים יכולים להניב תוצאות שונות מהמצופה
כשחושבים עליהם מזווית שונה. החיים יכולים להיות בעלי הגיון
שונה משחשבנו. יכול להיות שהחשבון של היצורים דמויי הטיפה נכון
גם לגבינו, כי יכול
|
כשקראתי בספר זה, "סיינפלד ופילוסופיה", אותו אסקור הפעם,
כשאפילו שם הסדרה "סיינפלד" מזכיר משהו פילוסופי, הבנתי שהספר
כבר עבר את שלב הכתיבה המגמתית, הם פשוט החליטו לחפור עמוק כדי
להוכיח טענה ויהי מה. מה שלא אומר שלא השתכנעתי. בערך.
|
כמו כל הנוירוטים אני מפחד מהצלחה. מפחד שמא לא אסתגל. מפחד
שמא ההצלחה תערער את מצבי הנפשי. מפחד שמא ההצלחה תביא עליי
אסונות.
|
תמיד יכול להיות שזה לא מדויק, לפסול ככה את הרעיון של גלגול
נשמות אישי, אחרי הכול גם הרעיון שאני אותו אדם שהייתי אתמול
הוא בדיה ועדיין הוא מעניק משמעות לחיי.
|
הבחורה מעוררת השראה ומעודדת אנשים להרגיש טוב עם עצמם - וסוף
סוף לא מדובר בקריקטורה של שמנה, בפרה לבושה מזעזע ששואבת
יוגורט דיאטטי, אלא במישהי אנושית.
|
פרסומת רעה. פונדמנטליזם מערבי מוצג שם. גם לי אין תמיד זמן
לארוחת בוקר, אבל אני לא גאה בזה והופך את זה לדרך חיים.
|
לכן הקטע בסרט "סדנה לעצבים", בו ד"ר באדי ריידל (ג'ק
ניקולסון) מתבדח שאדם במשקל 300 קילו לא צריך לתת עצות לאחרים
והנזיר מתעצבן ומכה אותו ואת המטופל שלו, מדגים כיצד נזיר
בודהיסטי לא נוהג.
|
קודם כל, האתר מעוצב בצבעים עזים, שחור ואדום לרוב - ומושך את
העין. העובדה שמדובר באתר מעמיק ורציני בכלל לא סותרת את
העובדה שהוא מושך ויזואלית.
|
אם הכל בא מתוך האינסוף חסר הזמן, אז תמיד יהיה חלק בכל דבר
ששואף לאחדות עם האינסוף. או כפי שאומר טולסטוי, הרגש הדתי הוא
רגש המבטא את היחס שבין הסופי לאינסופי.
|
אני לא רואה בכם יותר מסתם אנשים שבעים, ששוכחים היכן הם
חיים.
נו, בקיצור, סתם פוליטיקאים.
|
בכל השידור הגרנדיוזי מערוץ 10 בכיכר רבין אפשר למצוא תופעה
משעשעת אחת.
|
המוזיקה שאנחנו צורכים ויוצרים אומרת משהו עלינו. משהו עצוב,
אבל משהו שצריך להיאמר - הרהור
|
הצגת היחיד של סמדר יערון, בבימוי משותף שלה ושל הילה גולן,
היא כל דבר חוץ מערב רגוע בתאטרון- מטריד, קשה לעיכול, סוחף.
|
יצפאן מעולם לא היה חזק באקטואליה - ועכשיו הוא סוף סוף חוזר
למקורות.
|
זה לא קרה לי מיד בתחילת ההופעה, אבל המופע של טרוי כבש אותי
בסופו של דבר...
|
בקיצור, שעה נינוחה של תרבות, לאנשים שהתייאשו מערוצי הקליפים
המסחררים. שעה של שיחה, לימוד והומור. הרבה הומור.
|
ובתוך המקום הזה היתה עמדת אינטרנט חינם, שהקימה חברת הכבלים
מתב. גלשתי שם שעות, מתנתק מהריקנות ומהאפרוריות של קיומי
ומתחבר למקום של ביטוי עצמי ושל דמוקרטיה אמיתית שלא קימת
בחוץ...
|
אם אולריקה חוטפת חמשירים סקסיסטיים על חשבונה, ג'וני וגאס
חוטף בדיחות על חשבון המשקל שלו, אף אחד לא יוצא נקי מהסיפור.
במובן הזה ניתן לומר שהם לא סקסיסטיים, הם שוויוניים.
|
כל אחד שיש לו דקה משעממת ביום, יכול להפליץ כמה מילים שבא לו.
ופה מדובר באתר בלוגים, מה שאומר שאין שום אפשרות לסינון, כל
הגיג או אבחנה, משעממים ככל שיהיו, עולים לרשת.
|
לפני הכל, אני מפנה אתכם שוב להציץ ב"האמת העירומה" ולהתרשם
ממייקל מור, במאי הסרטים, שמשתמש בכלים הכי ממוסחרים כדי להאבק
במיסחור ובמיינסטרים, האיש, שיצר את המותג סאל פירו, דמות של
מאפיונר איטלקי, שבא בשם התוכנית להיות גובה חובות של
תאגידים...
|
החלק הראשון של המופע היה מרתק בתחילה, מצמרר ומעורר מחשבה.
אבל אחרי יותר מ-10 דקות חלק זה דורש טווח קשב וריכוז החסר לי,
במיוחד לאור העובדה שיש חזרה רבה על ריטואלים, אולי כדי להעביר
מסר מסויים על חדגוניות טקסי הזכרון.
|
הברווז האחרון יוצר משהו שבין הנונסנס לאוונגרד. באמירה שלו
הוא רוצה לבעוט במתכוון בהיגיון, בטעם הטוב ולעתים אף בתוכן.
הקטע הוא, שזה יוצא משובח.
|
מאז זרמו הרבה הגיגים בנהר הגרפומניה וקצת הזנחתי אתכם,
מעריכיי היקרים, אז כעת אפצה אתכם.
רוני גליזי סופרסטאר הצליחה לבלבל אותי.
|
תמיד ידעתי שנועה אהרון מוכשרת, אבל מעולם לא תארתי לעצמי
שאקנא עכשיו גם ביכולת הכתיבה שלה והנה שכן. בספוריה היא נוגעת
באפלה הקיומית תוך שמוש נרחב בציניות, מקאבריות, דמיון והמון
המון רגישות.
|
Tanarul nepot al acestei victime publica astazi un volum de
poezii in ebraica: "Siut holeh umitmaseh" (editura Saar,
2002). Nu este de mirare ca, pentru Eliahu Cohen, viata se
arata' asa cum indica titlul volumului' un cosmar prelungit.
|
האווירה שבשיחה בין שני אנשים ספוגי אינטלקט פשוט מענגת עבור
הצופה המעמיק, שמחפש את התמצית המיוחדת ההיא שאפילו בתכניות
תרבות אחרות אין במידה כזו.
|
הטרגדיה האמיתית היא בית משפט שמתייחס בסלחנות מחפירה לגברים
אלימים ומצטרף למסר חברתי של דיכוי כלפי נשים בכלל ונשים מוכות
בפרט.
|
כך גם ויקטור פרנקל וספריו שעוסקים בנושאים דומים לנושא בספר
זה. אני כלל לא בטוח שהסכמתי איתו שהמשמעות קיימת ולא ממציאים
אותה, אני גם סבור שפה ושם הוא לוקה בפלצנות ובמטיפנות דתית,
אבל דרכו לחיות את החיים מעוררת השראה.
|
למה התרנגולת חצתה את הכביש? כדי להידרס ולא לקרוא את הספר, כי
הוא כל כך משעמם! יש לי ים של בדיחות כאלה)
|
במקום ענישה והפחדה, יכלו הגורמים הממסדיים להיות יעילים יותר
ולנקוט בהסברה מאוזנת. להגיד שסמים פוגעים בחשיבה, להזהיר
אנשים צעירים לא לחשש ולנהוג בו זמנית. וגם במערכת החינוך יכלו
לנהוג כך
|
רסקולניקוב הוא סטודנט לפילוסופיה, שסובל מבעיות כלכליות
ומבעלת בית רגזנית, שמעלה תיאוריה בשיחה הגותית עם חבריו, לפיה
כל הדחפים המוסריים שלנו נובעים מפחדים ואילו לא היינו מפחדים
להיתפס, לא היינו נמנעים מלרצוח.
|
מצידי, תתרגמו גם את "מיין קאמפף" לעברית, אבל תוותרו על
הפלצנות והיחס האוהד לדברי שטנה. אחרי הכל, גם מניפסטים של
שנאת גברים הם, כפי שהגדירה אביטל רונאל, "חסרי בושה". אז תודה
רבה, אבל לא הפכתי לעד כדי כך פוסט מודרניסט...
|
אחד לא חשוב, מבקר קיקיוני ששם משפחתו הוא, כמדומני, שניצל,
קרא למייקל מור בדרן טלויזיה ודוקומנטריסט נחות קמעה.
אז כתב. זה נכון שמייקל מור אוהב להגזים, כמו המארב שערך לעורך
דין, שכל פשעו הוא שייצג את חברות הטבק, כאילו לחלאות לא מגיע
ייצוג משפטי.
|
סארטר היה פילוסוף צרפתי, ממנסחי האקזיסטנציאליזם האתאיסטי.
כמו כן, כתב מספר ספרים ומחזות. הספר הכי זכור לי הוא "על היש
והאין". הוא היה בן זוגה של הפילוסופית הפמיניסטית סימון
בובארי, במעין יחסים פתוחים, בהם נהלו שניהם רומנים גלויים
מהצד, אצלה היה אלבר קאמי,
|
הבוס רודה בו, הוא חי באזור ספוג כימיקלים מזיקים, בנו סובל
מנידוי חברתי בשל מעמד ומראה ונאלץ להסתובב עם ילדים מעוותים
כמותו, אחת מהם דומה לקרפדה וממש אוכלת זבובים.
|
לא משנה אם מדובר בתקריב של פרצופו החולה של הכלב הבלתי מגולח
ושיניו הרקובות, או בתקריב גרוטסקי של פניו המתפרקות של איש
זקן, או בפרק שסטימפי מתחתן עם עוף, מדובר בסדרה ממש מצחיקה
וביזארית
|
ושוב הוזמנתי ע"י גיבסון, המנהל האמנותי של הבלקוני ושותף
ב"אור-תודה", לראות הצגה שלהם-ולמרות שאינני מרבה לצאת מהבית,
גיבסון וקבוצתו הפתיעו אותי לטובה בפעם הקודמת, אז באתי.
|
גדי מי, הוא מהראשונים שקראתי את יצירותיהם בבמה חדשה, ובדיוק
כמו גיל וינשטיין יש לו את התכונות שגרמו לי להתאהב באתר:
הומור בכמויות, משולב בסגנון מהורהר משהו...
|
אז אני די מרגיש אשם שעד עכשיו לא התייחסתי אליו כל כך, חוץ
מאשר ביצירת המופת שלו, מושא לקנאה עבורי ומעוררת השראה בכל
מובן שהוא, אז נתחיל בסקירת הדף שלו ונעבור ליצירה ההיא:
|
אז הצצתי בדף שלה ואני ממליץ גם לכם. היא כותבת מהבטן, על כאבי
הלב שלה, בצורה תמציתית אבל דווקא בשל כך מעוררת קנאה. כשהיא
מנסה להרחיב בכתיבה, זה יוצא פחות טוב, אבל בסך הכל אני משוגע
על השירים שלה.
|
הגרסה השלישית והאחרונה ללוגו של שמי
|
כן, כן, אני בעצם צבר...
אבל תודו שהציור יפה
|
השתמשתי באיש המכוער שצועק בסטייג' כדי למחות
|
פעם הייתי בקורס בנושא גסטרונומיה, כשטסתי לחו"ל עשיתי שם
עבודה בנושא אוכל וצילמתי תמונות... הנה תמונת השער, כנסו גם
לקישורים...
|
הנה השער לעבודת הגמר בקורס לגסטרונומיה, אחרי שיפוץ
|
אני מביט בו
והוא חושף שיניים
מבעד לתכלת
כי הוא קיים
|
הנה הגרסה המקורית של "הצד האפל שלי"
מקווה שתהנו
|
את זה תליתי בחדר המדרגות
ביום הולדתי
למרות ששום תחפושת לא היתה
|
הנה עוד משהו שעיצבתי והדבקתי
בחדר המדרגות ביום הולדתי
|
והנה עוד מזכרת
קישוט מיום הולדתי
|
האיור המתוכנן לכריכת ספר השירים שלי
|
והנה עוד קישוט שעיצבתי
ליום הולדתי
|
למה לא אשרו לי את זה?
למה?!
|
וכאן אני ממשיך לחקור את הציור התלת מימדי...
|
הנה סבא ז"ל
מסתכל עליי מלמעלה ומחייך
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יותר מדי מדבר
טוב יכול להיות
נפלא! |
|
