[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סופני
ישבנו על גדר הבית שלו, ואלוהים גילה לי שהוא יוצר עולם משלו.
הוא מבלה זמן רב בכתיבה, וזה... עוזר לו להתנתק, לברוח מעט
מהמציאות. הכתיבה נתנה לו תחושה טובה, הוא אמר. מצד אחד, הוא
יצר את העולם המושלם שלו, ברא אותו בעצמו, ומצד שני- יכל לשלוט
עליו.

ייסורים
"חוק מספר 405 בחוקת המדינה: כל המשמיע מוסיקה, יוצר מוסיקה,
או מטיף להאזין לה- ייענש במאסר עולם ובבידוד מוחלט, ללא
אפשרות לחנינה"

ייסורים
אספתי את הזעם שלי בצנצנות זכוכית ואותן הייתי שומר על הארונית
בחדר. הייתי מסדר אותן בשורות ולפעמים מחליף את הסדר. פעם
הייתי מביט בצנצנות ובוכה, הייתי יכול לשבת ולבכות כך שעות על
גבי שעות, כיום אני כבר לא יכול לבכות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
רוצה להישטף
בנהר הזמן,
לחוש מגען הקר
של השעות

גורל
כבר כמעט שנה אני כאן,
עוד חורט שמות על הקיר,
אנשים שהכרתי מזמן,
ולמדתי לא להכיר.

עצב
סוף תמימות - פכחון ודממה.
רחמים אין בזמן הדוהר.

ייסורים
האבן הזו
ששקעה וצנחה,
עוטה מעליה
שתיקת מבוכה

גורל
תועה.

הוא עלול לטבוע
במצולות הנפש

עצב
יש הגומעים שקריות המראות
להסיר אבנים מן הלב.
יש הסופרים עברם בשעות
יש מודדים בכאב.

גורל
אחרון
מסיים את אשר
מעולם לא התחיל.

עצב
והמסך יורד
ותם
מותיר אותנו, השחקנים

ייסורים
זעירה ספינתי
מול אימת הגלים,
לא הוכשרתי לשוט
בתוך ים המילים.

אכזבה
ואני מחפשת
אחר צירוף המילים
המסוים הזה

הרהור
במבט אחד אתה
חותך המציאות לשניים:
החלק שאתה רואה וזה אשר נותר מוצל.

יחסים
כיצד אביט
מבלי לסגת
אל תל האפר,
העשן?

יחסים
אני אצעק,
ולמרחק תישמע צעקתי.

בדידות
בדידות-
זהו לובן הקירות הלוכד באטימותו
זוהי חומת האבן שנבנתה ביניכם
זהו המבט בעיניים
ההכרה הרגעית
והשפלתם המיידית לקרקע.

מחאה
רסיסים לרגליך
של מה שהיה,
ואתה בוכה, כי איננו עוד.

עצב
למצוא נחמה
באור ירח קלוש

עצב
גם הנייר
לאחר כל המילים שהוטחו בו-
נותר בשתיקתו.

מינימליסטי
אם אחבר מחדש

הגות
הלילה
אינו מגלה,
רק מוסיף שאלות.

עצב
חוטי זמן רופפים
ייקרעו במילה.

הגות
וכשבאים אנו לברוא עולם,
המציאות מונחת בידינו-
כה שברירית

אכזבה
עם רדת הלילה
אשבור פעם נוספת
כמה הבטחות

עצב
ותשקע השמש,
והשמים הבהירים
יימלאו פסי שחור
לאות אבלם.

ייסורים
בכל מילה
השתקפות גרפית
של כאב

גורל
מי מרכיב השלם
מפיסות בודדות
מי מדביק זו לזו, מי מפיח חיים?

הרהור
מעבר לחלון הקט,
ינצנצו שם שדות הכפור.
שוב ירתק אליו מבט
לבן אשר הניס אפור.

מינימליסטי
במעט
מילים.

הרהור
הייתי רוצה לשנות את הנצחי.
פשוט כדי לדעת שאפשר.

עצב
מביטים בשמיים
המשקיפים עלינו,
מחפשים פתרונות.

גורל
אטבע
את הרגע שלפני השקיעה
על הדף- בעט, בדיו, בדם

עצב
השלמתי עם הלמידה,
למדתי להשלים.

עצב
התרחקה האוניה.
גלים חבקו את עצבותי
ומגעם קר, ערפילי
כנשיקת הסערה.

עצב
זה שתולה את הירח
בשמי הלילה התמירים
כדי שאור חיוור, בוטח,
ימתיק בדידות משוררים

עצב
המילים דוהות,
הן לא עומדות במשא
הזמן.

בדידות
כך אנחנו עיוורים, מחפשים בבעתה,
ללא שם או יכולת לומר במילים.

עצב
במבט חוזר-
הנוף
כבר לא אותו נוף

הרהור
פוסעת אני
בשדות לובן אינסופיים.
פוסעים לימיני
רוח ושלג
וכפור.

הגות
חושך הוא מציאות
בה ניתן
להתמזג,
להיספג,
להיעלם.

תחושתי
חושך בבית
דוממת העיר.
ראה - רצות השעות
כצללים על הקיר.

תחושתי
אוויר הליל צלול,
לרחוב דומם כמת
יוצאים המלקטים,
אוספים שבבי אמת.

הגות
אומנותי
היא להתחפר בפנים,
בעומק,
להסתתר מאחורי קיר הלבנים
של המסגרת הקבועה.

כעס
מהשולחן חוט נמתח
ובקצה לולאה,
הן כך זעק לי העט
"גם לי שלווה מגיעה".

ייסורים
טירוף.
העולם מסתחרר
ואין בכוחי לעצור אותו
או את עצמי-
נעה אתו במעגל
הפראי

עצב
חלמתי בריחה ותרשיש כמו קראה לי
לצאת מעורי ואדמת אלוהיי,
ושמי לא יונה עוד בארץ זרה לי
בה שמיים ריקים יצטיירו מעליי.

עצב
יש מילים
שמפשטות אמיתות
לכדי הברות מספר.

הגות
אבל למה?
- תמה אז הילד,
וידו רעדה כששאל.
ממרומים נורו
תפוחי זעם,
אחר כך שוב נסקו הם אל-על.

אכזבה
עוד קורי מילים אטווה
שוב אחטא וייאמרו.

קובץ שירים
אפרוריות העננים
המכסים את גורלי,
דרך חסומה
ללא מוצא.

עצב
העצב הזה
שאין לו מרפא
ואין לו
ראשית,
מתקיים כמוני
בשטח ההפקר

ייסורים
הייתה לנו שיחה
משהגעתי לקרקעית.
שם בכיתי- או אולי הדחקתי
כתמיד

ייסורים
מחשבות ששקעו
בחשכת השתיקה,
לא ידעתי לומר
במילים מועקה.

עצב
אולי עכשיו אוכל
לנשום לרווחה.

גורל
אין לי יותר מרגע
בר חלוף.
בכוחי לשרטטו

עצב
לו רק היו לי המילים
עכשיו.

למדוד באותיות את קו האופק,
לקרוא בשם להאצת הדופק,

הגות
עצרו לרגע, אין כבר טעם למהר.
שבו עמי. הקשיבו לדממה...
גם אני הבחנתי: משהו חסר.
חסר דבר מה.

עצב
כשיכורה
מריח האוויר לפני הסערה,
והשקט-
לא עוד כלי
אלא מטרה

עצב
כמו בשדה הקרב
יורה שורות מילים
בזו אחר זו,
חסרות כל חשיבות
בדומייה שאחרי.

ביקורת
בעצם, כמה זה פשוט,
הרי כבר לא ניתן למנוע.

ייסורים
מדמם
מילים
על הנייר.

מועקה.
המשא כה כבד.

עצב
הנהו היופי
הטמון, הנסתר.
צל אפל יכסה
את החן שנותר

עצב
בין אז
לעתה
מפרידות
חומה אחת
מציאות אחת
נצח אחד.

מינימליסטי
משתוקקת לצרוח
בכעס אילם.

יחסים
איך תמיד
הדממה שלך נקטעת
כך,
בנשימה דקה.

ביקורת
אצבע עולמי בצבעים של לבד
אפור של ענן וצהוב של שלכת.
היינו עפים למרום על מרבד,
אך אמרת שעלינו ללכת.

עצב
בלתי נשלט התהליך,
שהביאני
עד הלום

מצב
רשימותיי בעל כורחן
תוצר לוואי של בהייה-
תועה
טועה
שוכחת.

ייסורים
גם בעת הנפילה
לא אמצא לי
מרגוע

עצב
ורוח סערה
פורצת לחדרי
מבעד לסדקים

מתגבר
עם כל צעד,
מה אדירה העוצמה.

עצב
הריהו עייף - אז הרוח תגיד -
הן ליוויתי אותו בדרכו לפסגה,
צעיר וחולם, בדרכו הוא התמיד
וכעת הזדקן מחמת התוגה.

מינימליסטי
בעבר רגליי שימשוני
לתפקיד המפתה.

מצב
אוגרת בי את
העייפות
כמו את כל אותן
מילים

מינימליסטי
דברים
שהזמן לא מצליח
לשנות

גורל
אינני מתיימרת
ליצור את השלם.
גם לא להבינו.

ייסורים
אולי בי משהו לא בסדר,
משהו בי לא תקין,
הכבשה השחורה שבעדר,
מול הלובן ראשי של ארכין.

כמיהה
רוצה לפרק
את משוואת חיי
לגורמים ראשוניים.

געגוע
תראי, זה יעבור.
הזמן,
וגם אנחנו.
ראי איך מתכדרר
הרגע לעבר!

געגוע
זוכר
איך פעם?

אכזבה
פעם היה שלי,
ונעלם.

הרהור
להיספג בשמי הלילה
ולהיות אחת מאלה
שפרשו כנפיהם
ומצאו בו נחמה

ביקורת
עד כה תמיד מצאנו
דרך לפתור:
אפשר
במחשבה,
ואם לא במחשבה -
אז במילים,
ואם לא במילים -
אז בסכין.

ביקורת
בעלטה
הדרג מתבהר.

נוסטלגיה
אם שם ינתן לו
יעלם ויחלוף.

ייסורים
הלילה
חותך בבשרי
הזמן שלי רועד
האם בי

ייסורים
עומד מול תהום.
על סף הכאב-
יכול פשוט לקום,
לזנק,
ולאבד בן רגע
את היכולת
לעוף.

תחושתי
סלע אפור,
ענן,
שמיים.
כך אתאר את קצה הצוק.

יחסים
האדמה שזעקה ונתבקעה
בייסורי ההסדקות אליי קראה.
כך זמן סדק גם את פניך הצעירים -

עצב
רדיפת חיי
אחר צל משאלותיי
הדהויות.

ייסורים
מוקדם בבוקר, השמש עולה
ומאירה על שדות הכאב,
מה עצום כוחה של מילה
כסכין לחדור אל הלב.

ייסורים
ליל ירח חיוור
לא מהווה לי נחמה,
רק מותירני חשופה
תחת שמי הלילה

גורל
גם את ליל הפלדה שחר זך יבקע
ממזרח מגיחים רסיסי אור תועים.
שלוליות אור זכות ובהן צל טובע,
אך ישנן אפילות אשר אין מבקעים.

הרהור
מהזווית הזו,
הקור עז יותר,
הייאוש חריף יותר
והאיום מוחשי מאי פעם.

כעס
לא.
לא עוד.
הרעד שב.

גורל
ישחררוהו, הם אמרו,
אם רק יכחיש, יאמר שלא,
אך הוא נותר בשתיקתו,
עומד רגוע על שלו.

ייסורים
ומדוע
לא אוכל אני להתכרבל
במחילתי הבטוחה,
העמידה בפגעי הזמן?

ביקורת
גם אלוהים המתמטיקאי
בחיפוש אחר אמת שלמה
הציב כמה מספרים מוטעים
בנוסחה כלל לא מתאימה

יחסים
כששיקר לראשונה לה
ידו נותרה אז יציבה.
קינת תמימות עטפה מלמעלה,
אחר הגיחה אכזבה.

עצב
מפוררת
בעמדי ליד העץ.

הבט ממרחק
וחוש בו בקרבתך.

מצב
מתבוננת מפה
על בועת השקר ההיא
של מה שיכול היה להיות
שם.

יחסים
בוא נצעק מבעד לקירות.
נאמר את כל מה שאפשר לומר
ואת מה שאסור
ונאמין שהפעם אמרנו.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
לא התייאשתי מלחפש את מה שאולי היה פעם ואבד, אצילות שנשכחה,
אמונה, יכולת להישיר מבט אל האמת. הפחד הגדול ביותר שלי, להיות
כמו כולם, כמוהם. נאחזתי תמיד בפיסת התקווה הקלושה ביותר שהם
עוד יכולים להשתנות, אנחנו יכולים להשתנות, שהכל עוד יכול
להשתנות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מתישהו, מגיע השלב הזה שנותר לך פנס אחד. האחרים? כבו, נעלמו,
השד יודע מה קרה להם, אבל בעצם- מה אכפת לך? לך יש פנס, והוא
שלך, והוא אחד.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
סלוגן טוב-
תחליף לחיים


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/JennyPakman
יוצר מס' 14387. בבמה מאז 6/8/02 21:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'ני פקמן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה