|
היא הלכה ברגל אל הים....כנראה המלח של הים משפיע לה על המוח
יותר ממה שחשבה כי פתאום ראתה אותו....החיוך המקסים שלו פצע את
ליבה והיא כמו מראה התרסקה לאלפי חתיכות...
|
ביידים רועדות
ועיניים משולהבות
הם ספק עומדים ספק זעים
נראים כחולמים
|
כמו האדים של הקומקום ששרק כי לא יכל להכיל יותר
כך אני רואה את אותן שפתיים שפשוט בא לי לטעום
ובו זמנית לחלום , להיות איתו לנצח...
|
ופתאום נגלתה לעיניי אותה יצירת אומנות
שמלה כזאת מדהימה- עם ציור של תות
חיפשתי את השמלה במידה שלי בקדחתנות
והירגשתי שאם היא לא תהיה שלי-פשוט אמות
|
תחילת הערב והשמיים שגולים
המים אל השמש מביטים
יפה היא השמש ויפים גם השמיים
קדוש הוא הערב ושקטים הם המים
|
והעיינים שלנו מתאחדות
לרגע נדיר אחד
ספק אם בכלל היו זוג
או יישות אחת...
|
הוא המפה הלבנה, הצחה, הטהורה, הנהדרת ואני כתם שחור קטנטן
בקצה שלה שנותר ממיץ ענבים ישן שנשפך.
|
שופכת נהר של דמעות שלא נראות ולא נשמעות ולא מובנות. מבזבזת
דמעות על הרבה אף אחד במקום לחשוב על מישהו אחד שהיה כל כך
זקוק לדמעות האלו שלי. אותו אחד שלא יוכל לומר יותר ,אל אף
שהייתה לו ההזדמנות, "אני אוהב אותך".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סגרו את קולנוע
פריז ומילאו
אותו שמן.
איזה שיכור זרק
לשם גפרור
בוער.
פלא שהוא הצליח
להדליק גפרור.
חגלה. |
|
