|
הלכתי, חיפשתי, מצאתי ,איבדתי
הכל תמיד היה כאן
עכשיו הכל בסדר וממשיך להשתפר
הרגשתי את הזעם עולה
בתוכי
ונתתי לתבונה לפרוץ אל חוצי
שרתי חיים ואהבת נשיקת
סיבה, גאווה והשלמה
|
אם אמרת אנוש
ואנוכי לא אשמע
קולך ההומה, אשקוט
ולא אסוב אל מול ערטיליותך
בעמדי ובשוכבי אשאר
כמות שהנני
|
שירת ברבור
מצועף תחת כנפו
רכוש המלכה
מוגן בחוקה
|
את בעיר קרה
ידועת מלחמות
מעוז של תרבות
עבר נושך נפגש בשלומך
|
תאוות מחשכים לא יוצאת מאפילה
ואת אל תוכי נשאבת
כמובן מאליו
נושכת בפראות
|
גשמי נבואה עוד מעט
מתרפקים על חלון
תיקתוקם המתקתק
לא בזעם, כולו טוב
|
הזמן הוא אלוהים
נשכח ופרח מזכרוני
אי מתי אי פעם
חרטתי עדותו על לוח ליבי
ונשאתיו מחוץ למקדש
|
העולם סובב
ותשעה חודשי עמל מסתיימים
בתדהמת חיים חדשים
ונשימה ראשונה - כואבת
|
אור גדול, כלים שבורים
מביט מטה
סודם של כוכבים
נוצץ עמום
|
לא חשוך מדי לכתיבה
מלטף במידה
יש זמן שהות בין ידי
למחשבה
עלייך, אלייך
|
חמור סבר
חבור ברגבי אדמה בוכיה שדבקו
בשורשי, שם ניטעתי
מצועף בצילי
|
כמו עקבות בחול לאחר גשם, סר חינך
ממני, ממנו נסתר, רז סבלך
פרק הולך מסתיים, משתפך
נגע עורך לעולם, אורך
|
כמו אש
אין יכולים לגעת בה
אם תקרא אש
אך חפשה בכל שתבחר
לא מזון ולא משקה היא
אך מחיה וממיתה
|
עייפתי מביצורי
במגדלי שן צרובי שמש
חתומי אותות זמן
קרירי בדידות
|
שלושים ושתיים נתיבות
חכמה שאין בה
מה שצופה ממני
ולא עלה בידי
|
התרצי בלב שלם להרוות
מפי אשר נשק כה לרבות?
|
לרגע אחד
בין טירוף לפירוד
חיברת תחילתי לסופי
וראיתי אותך כפעם
|
רחל, דמותך נוצצת
באדוות הכינרת
שוחקת בלבנה שחזתה
בחורבן המקדש
|
נתן בי אלוהי
מתת, והוא ערגתי
והוא ממיט קלוני עלי
המר לי שדי
|
מילים נשארות
כמות שהן
על כל לבטיהן ופירושיהן
צובטות היכן שחשוב
|
חבקת את ידי
וקמצת בכדי להכיל כולי
לא יכולת, כך ראיתי
|
שלום, אני נוסעת - היא אמרה
עם המזוודה ביד וממחטה
|
שאוכל להביט בך בלי מורא
מהשתתפות עוברי אורח לא יאים
ולחבקך לאחר מעשה
בין שמיכות כצבע שגב
|
עלה נידף ברוח
משכיח הצרה
אהבתנו געגוע
ליבנו נחמה
|
בעוד הטבח נמשך
ראשי מונח
אל עבר האופק בוהה
בהייה ארוכה מתמשכת
שקיעה בהירה וקוסמת
|
השמש באה אצלי/עד מפתני
כברת דרך/ואיך אשיב לה
|
שמא תכבוש לבבם
אשר אל בין נפתולי שכחה
נשתכחו מכורך דורות
לא אל תהיות מר גורל
כי אם אל עבר מלמולי תפילה
|
שחור ולבן לא מתערבים
אפור לא נוצר
משילוב מוחות ואיברים
|
סגרתי את עיני לרווחה
ופקחתי אותן כהרף עין
בכדי להתכנס אל תוך
תוכי לרגע
לרגש שלוואי והיה נחרט בי
על גופי - כמו שרציתיו
|
חרש חרש את בונה בלי שתדעי
מגדלי ספרים בתוך ראשי
עוד שורה של אהבה מבוקר אתמול
עוד חרוז כאב עם שלוש נקודות
שיסגר ביום אחר
אלפי אלפי מילים בכדי לתאר
את שחשקה
נפשי
לומר אך היא אילמת אל מולך
וכל השפות שבעולם לא יצליחו לחבור
בכדי לתת לך גוף של שמות
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
וואי, אמנון,
איזה שדיים
גדולות יש
לאישתך!
אפרוח ורוד
לאמנון ז'קונט,
ושאף אחד לא
יגיד שהוא לא
יודע לפרגן
לחבריו. |
|
