|
כל פעם שמישהו פוגע בנו או שאנחנו פוגעים במישהו אחר, הילד
הקטן הזה שבתוכנו, מתכווץ עוד קצת. בסוף הוא נעלם. תמיד חשבתי
שאם באמת מנסים, אז אפשר להחזיר אותו.
|
זהו סיפור על הילדה שהתאהבה באהבה. במשך שנים היא ניסתה למצוא
אותה, ואפילו שהיא לא הכירה אותה כל כך טוב, אלא רק מסיפורים
של אנשים אחרים שמצאו אותה, היא חיפשה את האהבה בכל מקום שאליו
היא הלכה. זה היה קשה כי היא לא ידעה איך היא נראית,
|
אני מסתכלת על הפנים שלך, בוחנת אותן. יש לך פנים יפות, באמת.
אבל אני מסתכלת עליהן ולא מרגישה כלום. שום עיקצוצים קטנים
בלב, ושום רעד מבפנים. פשוט כלום. אתה מסתכל לי בעיניים עכשיו,
והמבט שלך מביע את כל אותן רגשות שאני רוצה להרגיש.
|
תסתכלי על עצמך. את כל כך עלובה שזה מדהים! היא הושיטה לי מראה
קטנה שהייתה מונחת על השידה. תסתכלי. הבטתי בדמות החיוורת בעלת
העיניים האדומות והנפוחות שהשתקפה לנגד עיני במראה. את רואה מה
עשית לעצמך? היא אמרה בטון הזה של 'אמרתי לך וזה לא היה קורה
אם היית מקשי
|
אני ואתה, אתה ואני, ועכשיו... אני... אתה... לחוד. רק לפני 24
שעות, עדיין היינו ביחד... בערך. רק לפני 24 שעות, היינו במצב
שונה לגמרי... בערך. ואז זה נגמר, פתאום... גם בערך, כי בעצם
זה נגמר עוד לפני.
|
ילדה, לאן נעלמת? למה ברחת? אנחנו מחפשים אותך כבר כל כך הרבה
זמן ולא מוצאים, ובמקום שנמצא אותך, את רק נעלמת לנו עוד
יותר.
ילדה, אנחנו מתגעגעים אלייך. בבקשה תחזרי. תחזרי אלינו כדי
שהכל יחזור להיות כמו פעם. כשהיה טוב. כשהיית את.
|
ופתאום עולה לי בראש תמונה של עצמי בעוד 10 שנים, נזכרת בכל
הזכרונות הטובים של התיכון. מתגעגעת להרגשה הזאת של להיות חצי
מבוגרים, חצי ילדים קטנים. להרגשה של לגלות הכל בפעם הראשונה,
של להתחיל לחיות באמת, רק בלי כל האחראיות והמחוייבות, בלי
להיות מבוגרים באמת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני חוששת לבשר
לכם, שיש כאן
כפילויות.
לא תמניה בכלל. |
|
