צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

יש אמיתות שלא מתגלות ביום אחד. כאלו שלא היית רוצה להבין כלל,
אך לא נותרה לך כל ברירה. וכאשר כלו כל הקיצים אתה נאלץ, בעל
כורחך ממש, להבין ולקבל. כזאת גם הייתה הבנתי.

אחרת מרגיש אני היום,
אין זאת אלא רק
הכפייה הלוגית בה אנסתי את העולם.
ולכשהגעת ואחזתיך בין ידי,
אז צדקו משוררי שאמרו
שאין העולם כולו הגיון.
נפלנו על מיטתך,
זה על זו בכוח
המשיכה, שחייתה בגופך ותפחה בגופי
גררה אותנו בדרך מעשי כל חי.

אם המילים,
היית ואינך,
ואילמת נותרת.

ולמול אינסוף, ללא משמעות
עומד המשורר בלי לדעת מדוע
מתפוגגת לאט, בלי חשש, בכאב,
תמימות ילד דואב,
דואב ודומם וקרוע.

בינות, בלי חשש ישחק הציפור,
יעף מעל העיר והכפר,
ישיר לכל חי את החרצית הפורחת,
את ריח העשב, את צבעי המרקחת,
ואת קסם שבילי העפר.

דמי שנשפך
התנקז לכנרת,
למי תהום עמוקים.
נשתה בצמא
על ידי אדון וגברת,
חברי כנסת, גיבורים, לוחמים.

אני שואף אל האינסוף,
לאט אבל יציב.

הלילה טרם שב
אל דאגה, עוד מוקדם.
יעטפנו בשנתנו וישמור,
שני כוכבים יאירו ממרום השגחתו.

קצת מעבר לאמת גר האושר,
התאמץ קצת, התפלל,
לא נורא.
עבור, בעזרת השם, את תחנות הצדק,
והסר מליבך כל מורא.

ראו, חייכתי היום,
לא היה זה,
אלא שביב של תחושה,
בליבי,
הקל היום מתמיד.

מה אני, מי אני,
אני פיחדי המר,
מה אני, מי השיר,
השיר מתחיל, אני נגמר,
נגמר השיר, אני מתחיל,
אני מתחיל, אני נגמר,
השיר נשאר.

לא דימיתי לראות
איך ביום ובלילה
משתנים הדברים בחדות.

שן בני, אבא ישמור,
אבא יגן והיום עוד יחזור.
שן בני, שן אל תרא,
ישמור עליך אבא מרע.

עצום העיניים, שכח הזוועות,
השאר הדמים במפתן.
ואל תשכח בבוקר להיות,
קטן ככל שניתן.